הסוכרת

הסוכרת

 

שלום שמי יעל ואני לומדת בכיתה ה’,

רציתי לספר לכם על חברתי ושמה דנה והיא חולה בסוכרת.

חולת סכרת זה אומר שהיא צריכה לקחת כדורים ותרופות ולהזריק לעצמה

אינסולין כל כמה זמן כל יום.

ואם היא לא תיקח את התרופות בקביעות היא גם יכולה להתעלף.

היה זה ביום בהיר, כהרגלנו יצאנו לאולם הספורט ודנה לקחה את התרופות

יחד איתה לאולם.

לאחר מכן באה רחל שהיא הילדה המקובלת ושאוהבת להציק לבנות חלשות

ואמרה לדנה:” אוי דנה מתי כבר תפסיקי לקחת את התרופות המגעילות האלה

עם הריח המוזר שלהם ומתי תורידי את ברזלים והצינורות האלה שיש לך

בשיניים”. היא אמרה זאת בלעג ועשתה ממנה בדיחה.

דנה שהייתה עצובה ונבוכה התחילה לרוץ לכיתה והחלה לבכות,

ואז לאחר השיעור היא נזכרה שהיא צריכה לקחת את התרופה. היא חיפשה

בעמל רב את התרופה בתיקה חיפשה וחיפשה ולא מצאה,

ואז נזכרה שהיא שכחה אותה באולם ספורט.

                                                                                            
היא ביקשה מהמורה לצאת לאולם כדי לחפש את התרופות כולם לא הבינו למה

היא מבוהלת וממהרת כל כך.
היא התנשפה בכבדות ורצה עד שהגיעה לאולם, ואז חשכו עיניה,

האולם היה נעול ובכל זאת ניסתה לפתוח ולא הצליחה.

היא הלכה למנהלת לשאול איפה המורה לספורט והיא ענתה לה שהיא כבר

הלכה הביתה. לדנה היה סחרחורת והיא הרגישה שהעיינים שלה נעצמות, חלפו כמה שניות שבהם מנסה להסביר למנהלת מה קרה ,
המנהלת לא הצליחה להבין ועד שהיא קלטה… כבר היה מאוחר מדי….

 

היא התעלפה.

המנהלת נבהלה וישר הזמינה אמבולנס.
היא חייגה למספר ותוך מס’ דקות האמבולנס כבר היה בביה”ס.

כולם נלחצו ולא ידעו מה קרה, הפינוי היה מהיר, האמבולנס לקח את דנה

לביה”ח והמנהלת התלוותה אליהם.

לאחר הפינוי המנהלת התקשרה להוריה של דנה,
אביה היה מחוץ לעיר ואמה טסה באותו שבוע לחו”ל.

בינתים בבית החולים היה צריך שהוריה יחתמו להם על המסמכים כי בלעדי זה אסור להם להתחיל את הטיפול.

אביה נסע הכי מהר שיכל אבל בזמן הזה מצבה של דנה הדרדר… מפה

 לאוזן התגלתה השמועה בכיתתה של דנה. התלמידים היו המומים וכאובים לשמוע… במיוחד רחל שהפעם הרגישה שהגזימה…  כמה דקות לפני כן העליבה אותה… היא כעסה על עצמה והיא התפללה שרחל תעבור זאת בשלום.

כעבור 25 דק’ שהרגישו כמו נצח אביה הגיע, חתם לרופאים על המסמך ודרש

 שיתחילו את הטיפול. הרופאים החלו בסדרת בדיקות והגיעו למסקנה שדנה הייתה יכולה להיות בסכנת חיים וכעת היא ב”ה כבר כמעט יציבה…

אלמלא האבא שהיה מגיע 5 דק’ אחרי לא היינו רוצים לדעת מה היה קורה…

 

ומזה אנו למדים:
שהכל תלוי ברצונו של ה’ ושגם כשנראה לנו שאנחנו צודקים וה’ טועה,
תחשבו פעמיים…