שקד מעולם לא חיבבה את עבודתה, מהפעם הראשונה שהגיעה לשם היא הבחינה במשהו מוזר. היא ידעה שצריך להסתכל בצורה חיובית, אבל היה שם משהו כל כך מוזר ומסתורי ששקד לא יכלה להתעלם מזה. שקד עבדה בבית גדול מאוד, “הוא ענקי בצורה מסתורית מדי” כך היא הייתה אומרת בליבה כל פעם מחדש כשהייתה מגיעה לשם. שקד שירתה שם בשטיפת ריצפה והברשת רהיטים וכ’ו, היא עבדה למשפחה עשירה: אמא, אבא וילדה. היה להם גם כלב קטן, לבן ופרוותי, שקד אהבה אותו מאוד מאוד ובזכות זאת היא אפילו יכלה להבין את שפתו והוא הבין את שפתה. כל בוקר היא הייתה קמה מוקדם מאוד, אפילו יותר מוקדם מהמשפחה שעבדה אצלה (וזאת הייתה המטרה) וארגנה לעצמה תיק עם כל הציוד שתצטרך לנקיון וכמובן אוכל ומים. שקד הייתה עולה על האוטובוס ויושבת בכיסא האחרון, האוטובוס היה כולו מלא בשירים שמתאימים למצב רוחה: שירים שקטים.
בוקר אחד, אחרי שארגנה את הכל ועלתה כבר לאוטובוס היא נזכרה שהיום היא צריכה לשטוף את הריצפה בצורה יסודית כי המשפחה העשירה עורכת מסיבה בביתה הערב, היא ידעה גם שהיא לא תוזמן. “תחנה מספר 5” נשמע לפתע קול הנהג העייף, שקד מיהרה לרדת היא הסתכלה במהירות על הבית, כאילו ציפתה ששם יהיה עולם טוב יותר אבל מהר מאוד היא התאכזבה. הבית עמד מולה שלם ומגונדר כצפוי. היא נכנסה דרך השער הלבן המעוטר פרחים והלכה בשביל שהוביל לבית הגדול והמיסתורי. שקד צילצלה בפעמון ואישה פתחה לה את הדלת (האמא), היא הייתה ישנונית ולבושה בנמנמת. האמא הסתכלה עליה ואמרה: “אה, זאת רק את, רק שתדעי את צריכה לנקות גם את הקירות, את יודעת איפה אסור לך להכנס -לחדרים שלנו!” ואז הוסיפה :” אנחנו לא ניהיה בבית היום, אנחנו בפגישה. והילדונת החמודה שלנו בלימודים אז תיהיי לבד” היא הסתכלה על שקד במבט של לא בטוחה שכדאי, ובסוף היא משכה בכתפיה והלכה להתארגן לפגישה. כבר בשעה 08:00 כולם הלכו ושקד נשארה לבד בבית. היא התחילה לנקות ואז עלה במוחה רעיון שאולי היא תוכל לראות מה יש בחדרים שאסור לה להכנס. שקד פנתה אל חדר אחד אבל היססה האם כדאי? לפתע נשמע קול מהסלון, שקד הייתה בטוחה שזה בן-אדם שם למטה. היא ניבהלה מאוד וירדה בשקט במדרגות. היא ראתה את הכלב מתהפך (ששמו היה צמר) על השטיח ומכשכש בזנבו, שקד חייכה לעברו והרימה אותו “מה קורה? לאן את לוקחת אותי?” הוא שאל כששקד עלתה במעלה המדרגות ואז היא השיבה לו בשאלה: “היית פעם בחדרים שלהם?” והוא ענה: “לא, הם תמיד גרשו אותי. אבל לא אכפת לי יש יותר אוכל בסלון.” הייתה הפוגה קטנה ואז שקד שאלה: “אבל אתה לא רוצה לראות מה יש שם?” והוא ענה: “כן, אבל כמו שאמרתי יש יותר אוכל בסלון.” צמר קפץ מידה ברגע שהייתה בדלת האחרונה במסדרון התלול והמסודר, צמר הסתכל על שקד ושאל: “נו, למה את מחכה?” שקד הבינה שגם הוא הסתקרן למרות דבריו הנוקשים. היא העיפה מבט אחרון לעבר המדרגות ופתחה את הדלת, צמר ושקד נכנסו בדממה. למולם הופיע חדר מסודר שבו מיטה זוגית, ארון ושולחן עבודה. על השולחן הופיעו כמה כפתורים, אחד צהוב השני ירוק והשלישי כתום. שקד ניגשה לשולחן והתבוננה בכפתורים “זה מזכיר לי את המשחק שיש לכם בבית” לפתע היא אמרה ונזכרה שבחנות שם הם מאוד מצליחים וסיסמתם הייתה כתום ירוק וצהוב. שקד לחצה במהירות על הכפתורים לפי הסדר, פתאום נשמע חריקה והארון הסתובב מולם והופיעו שקים שלמים של …כסף.
לא היה לה אומץ להתקשר למשטרה, ועד היום היא עדיין עובדת שם ובליבה הסוד הנורא.
