הסוד הגדול של לילי

הסוד הגדול של לילי

פרק 1 התחלה

אני לילי ואני רוצה לספר לכם את הסוד שלי. (אבל אל תגלו לאף אחד) או-קיי, אז נתחיל מההתחלה. זה היה בערב, אכלנו פיצה.  רק שתדעו: לאמא שלי קוראים תמר, ולאבא שלי קוראים מיכאל. אכלנו, אני אכלתי את המשולש השני. בביס הראשון הרגשתי שעיקצץ לי ברגל, חשבתי שזה כלום. אבל לא ידעתי מה הולך לקרות. אחרי ארוחת הערב הלכתי לישון. באמצע הלילה מצאתי את עצמי באוויר. בהתחלה חשבתי שאני חולמת.  ניסיתי כמה פעמים לצבוט את עצמי. לא עזר, עדיין הייתי באוויר. הבנתי שקורה לי משהו. במשך כל הלילה ניסיתי לרדת למטה,רק בחמש לפנות בוקר הצלחתי. כשאמא שאלה אותי איך ישנתי,עניתי לה: “גיליתי שיש לי כוחות” , והיא אמרה לי:”אל תדמיני, דברנו על זה כבר, ואם מישהו יאמין לך זה יהיה לא טוב”

                 פרק 2 בית הספר

                 “אז תפסיקי ויום  טוב.” בדרך לבית ספר הייתי שקועה במחשבות ולא ידעתי אם לספר למישהו או לא. כשהגעתי לבית הספר החלטתי לספר רק לחברות שלי. בהפסקה סיפרתי להן והן הבטיחו שהן לא יגלו, אבל  זה לא היה קל בכלל. הן באו אלי אחרי הצהריים, הראתי להן את הכוחות שכבר גיליתי ואז הן הלכו. ההורים שלי באו לשאול מה עשינו, ואמא עשתה מבט מפחיד אבל גם קצת מודאג, ואמרתי ששיחקנו במשחקי קופסה. הם שמחו. אני רציתי לגלות עוד כוחות-נגיד גיליתי את הכוח שקצת מגעיל אותי: אני יכולה  לשים את הרגל במקום של הראש ואת היד במקום של הבטן. הלכתי אל החוג זומבה שלי. באמצע נפלתי. שאלו אותי אם אני בסדר אבל לא הרגשתי כלום, אפילו  נפלתי על הרצפה בבום חזק מאוד . ואז הבנתי משהו מדהים: שיש לי כוח שעושה שלא יכאב לי כשאני מקבלת מכה וכשאני נפצעת.

פרק 3 הכוחות של לילי

 אחרי החוג זומבה שוב ניסיתי לגלות עוד כוחות. בארוחת הערב הייתי עייפה מאוד .אחרי הארוחה הלכתי מיד לישון , אפילו לא לבשתי פיג’מה . מחר בבוקר, אני אצא לבית הספר מהדלת האחורית שבחדר שלי כי אני רוצה לעוף בדרך לבית ספר. אני והחברות שלי הולכות לפלאפל כל יום רביעי, והיום יום רביעי. הן רצו ללכת לפיצה, אני לא רציתי, לא בגלל שזה רחוק,+ פשוט לא רציתי לאכול פיצה. פחדתי שאם אני אוכל פיצה זה יוריד לי את הכוחות, וזה לא החברות שגיליתי להן. זו סיבה אחת. כעבור שנה התרגלתי לעוף בדרך לבית ספר, התרגלתי להתחבא, אבל לא ידעתי שמישהו תמיד צפה בי. זאת הייתה גברת קרותילי. קרותילי רצתה את הכוחות שלי. היו לה מצלמות בכל מקום. רק לא בבתים וזה מה שהיה לה הכי מעצבן. היא לא ידעה מה הפך אותי לקסומה היא ידעה שזה אוכל אבל לא ידעה איזה, אז היא ניסתה לגלות. אכלה אורז, שתתה חלב ,אכלה, לגמה, שתתה, עדיין לא הצליחה לגלות .אבא שלי ידע על קורותילי. הוא לא ידע איפה היא מתחבאת. אני גם לא ידעתי. חברה שלי רצה אליי,  היא אמרה לי, “אני יודעת מי הדודה שלי!” “תגידי לי בבקשה!” “אוקי, קורותילי”.  “היא פושעת”.  “כן, אני יכולה  לעזור לאבא שלך לתפוס אותה, היא הראתה לי איפה היא גרה. פעם ראשונה, כמעט שברה לאבא שלי את הרגל .פעם שניה היא אמרה :אם לא תיסתלקו אבעט אתכם  מהחלון, והיא זרקה אותי מהחלון אבל עפתי.

פרק הסיום:

בסוף הצלחנו, והיא הלכה לכלא. השוטרים הודו לנו מאוד.