נער ושמו חוליו היה הנסיך בממלכת אביו באיטליה. אביו רצה שיהיה אביר כשיגדל, אך
חוליו לא רצה להיות אביר. חוליו אהב את הטבע ואת היערות מחוץ לממלכה. הוא לא
אהב את העושר והפאר בממלכה הגדולה. חוליו ניסה לשכנע את אביו, אך לשווא. הוא רק
אמר “אתה כבר גדול בני היגיע הזמן שלך להיות אביר”.
חוליו ברח ליערות הסמוכים לממלכה. במשך שנים הוא גר ביערות הוא ניזון מפירות ומזון
שמצא ביער. מים שתה מנהר שחצה את היער. הוא אהב את בעלי החיים ביער וטיפל בהם
להנאתו. במשך הזמן הוא שכח את הוריו והתנתק מהממלכה ומאנשים בכלל.
יום אחד הוא ליקט מזון ביער, כשלפתע הוא שמע צעדים. חוליו נבהל.
פתאום יצא מבין העצים איש לבוש בהידור. הוא נראה לו מוכר. האיש הסתכל על חוליו
ואמר: ” שלום, אני מחפש נער בשם חוליו האם ראית אותו במקרה?” קולו של האיש נשמע
מוכר. חוליו התרגש ונזכר באביו. “למה אתה מחפש אותו?” שאל בהתרגשות ובחשש.
“חוליו בני ברח ממני לפני כשלוש שנים” אמר. “מאז כל יום אני בא ליער ומחפש אותו”.
חוליו לא הזדהה כי חשש שאביו יכעס עליו וגם לא רצה לחזור לממלכה ולהיות אביר.
חוליו לא הצליח להתאפק הוא הרגיש את אהבתו הגדולה לאביו ואמר: “אבא זה אני חוליו
הבן שלך”. הוא בכה, רץ אל אביו וחיבק אותו.
חוליו בכה ואמר לאביו שהוא אוהב להיות בטבע, ביער. הוא לא רוצה להיות אביר ולגור
בממלכה, בארמון.
“עכשו אני מבין למה ברחת מהממלכה! אתה בחור גדול וחכם ויודע לבחור מה שטוב לך”.
המלך ציווה לבנות בקתה ביער בה יגור חוליו. וביקש שיספקו לו מידי יום מים, אוכל ואת כל
צרכיו.
חוליו שמח מאוד שאביו המלך הבין את רצונו ועזר לו להגשים את חלומו. חוליו גר בבקתה,
ביער, שמר על קשר עם הוריו וביקר בארמון מידי פעם.
