בוקר אחד שהמורה ביקשה לספר על משהו משפחתי משמעותי בשבילי לכבוד יום המשפחה
מיד אחי אדיר עלה לי בראש.
אמרתי למורה שיש לי סיפור מדהים וכך התחלתי ..
יש לי אח ששרד כנגד כל הסיכויים! מאז שהייתי קטנה, אדיר היה בשבילי אח גדול לכל דבר ועניין
אח שמצחיק אותי, שמרגיז לפעמים, שמגן עליי כשצריך.
לא ידעתי כמה יוצא דופן הסיפר שלו באמת – עד שגדלתי ושמעתי את הסיפור הלידה והנס שלו.
לפני שהוא נולד, ההורים שלי חיכו הרבה זמן לילדים.
כשהגיעה הבשורה על הריון של שלישייה, זה היה רגע של שמחה גדולה אך גם של פחד.
בחודש השביעי אמא הפסיקה להרגיש את תנועותיו של אחד העוברים.
בבית החולים אמרו שהעובר קטן מאוד ושאין לו סיכוי לשרוד חס וחלילה .
הרופאים היו סקפטיים, אבל ההורים שלי האמינו התיעצו עם רבנים והחליטו לחתום על ניתוח חירום מתוך אמונה מלאה שהוא יחיה.
אדיר נולד קטן מאוד, במשקל של 720 גרם פחות מקילו סוכר (כמו שאמא תמיד אומרת ) והרופאים אמרו שנשארו לו רק שעות ספורות.
אבל הנס קרה: הוא נאבק, התחזק, ושרד.
כל יום שהתקדם, כל חיוך קטן או נשימה שלו, הרגישו כמו מתנה.
לצד כל זה, 2 האחים השניים שלי גדלו גם , הרופא שפגש אותו לאחר שנה סיפר שגם הוא התחזק בזכות האמונה של הוריי והחוזק של אדיר .
אני כאחותו חוויתי את חיי האחים הרגילים שלנו
הוא לא קיבל יחס שונה ממני רק צחוק, ריבים, חיבוקים, ושעות של משחקים משוגעים.
אני זוכרת איך לפעמים הוא היה מציק לי בכוונה, ואיך במשחקים הקטנים שלנו הרגשתי שאני חלק מהנס שלו.
והיום, כשאני מסתכלת עליו, אני מבינה משהו חשוב:
הנס של אדיר לא נגמר בלידה , הוא ממשיך בכל רגעים הרגילים, בצחוק, באחווה, ובאהבה.
הוא לימד אותי מהו אומץ, מהי אמונה, ומהי אהבה אמיתית בין אחים
והכי חשוב, שאני זכיתי להיות האחות הקטנה שלו, ולחוות את כל הנס הזה כל יום מחדש.
וכל פעם מחדש אני מבינה כמה אין כמו משפחה !
וכמה חשובה האמונה
