לפני כמעט שנתיים בזמן שהקורונה הייתה חזקה בארץ , אסור היה להסתובב ברחובות סתם
אני זוכרת שהגננת של אחי בגן היא הייתה חולת קורונה ואמרו להורים לקחת את הילדים מיד ולהיבדק.
יום למחרת קיבלנו תשובה שאחי הקטן נדבק והוא חולה קורונה ,לאחר מכן גם אבא שלי נדבק ממנו, לאחר יומיים גם אני ואחותי הקטנה נדבקנו .
לאבא היה חום גבוה, היה חלש מאוד, היו לו בחילות, לא היה לו תיאבון, לאחר כמה ימים היה נראה שאבא שלי הרגיש קצת יותר טוב, חשבנו שזהו שהכל עובר לאט לאט ושמעכשיו זה הולך להסתדר לטובה אבל יום למחרת הוא הרגיש ממש לא טוב, היה לו מאוד מאוד קשה לנשום ואמא הזמינה אמבולנס, כשאבא הגיע לבית החולים עשו לו צילום ריאות ,וראו שלא היה לו בכלל חמצן בריאות והרופאים אמרו לו שהוא יהיה מורדם ומונשם לפחות שבוע עד 10 ימים כיון שהריאות במצב לא טוב וההנשמה תעזור לאבא לנשום יותר טוב . יום למחרת המצב של אבא שלי מאוד החמיר ואז הרדימו אותו והנשימו אותו , זה היה ביום שישי בבוקר אמא שלי היא התייעצה עם רבנים מה לעשות לרפואתו ,הוחלט לבסוף להוסיף לאבא את השם רפאל מלשון רפואה .
אני לא אשכח את יום השישי הזה איך הייתי עצובה מאוד ורציתי שאבא שלי יהיה לצידי עכשיו, שיעזור לי ,שיעשה איתנו קידוש ,שיספר לנו סיפורים שאנחנו אוהבים לשמוע, שיספר לנו על פרשת שבוע, שישיר שירי שבת ,אבל אבא לא היה איתנו בשישי הזה .
ביום ראשון מצבו של אבא שלי שוב החמיר וחיברו אותו למכונת אקמו ,מכונה שמחליפה את פעולת הריאות .
עברו הרבה ימים וגם חגים שאבא לא חגג איתנו כמו :פורים, פסח ,יום העצמאות הוא אפילו פספס את יום ההולדת שלו.
אמא סיפרה לי שביום הולדתו הוא היה במצב מאוד מאוד קשה בין חיים למוות, ואמא ביקשה מכולם להתפלל מאוד חזק לרפואתו, ואני זוכרת שגם בבית ספר שלי התפללו וקראו תהילים ואמרו לכל הילדים להתפלל.
אני ישבתי בחדר בכיתי והתפללתי לקדוש ברוך הוא שיציל את אבא שלי, ולאחר כמה ימים דוד שלי הגיע לבקר את אבא שלי בית החולים ואז הרופאים בישרו לו בשורות טובות שהורידו אותו ממכונת האקמו ודוד שלי חזר אלינו לספר לנו ,וכולם מאוד התרגשו ושמחו ואמרו תודה לה’.
אחרי כמה ימים אבא שלי התחיל לפתוח את העיניים לאט לאט , ואמא שלי הייתה לצידו הרופאים שאלו שאלות
כמו איך קוראים לך?
איפה אתה נמצא עכשיו?
איך קוראים לילדים שלך?
הרופאים מאוד חששו שאולי ניפגע לו הזיכרון אבל אבא ידע לענות על השאלות טוב מאוד.
כששאלו אותו כמה זמן הוא חושב שהוא נמצא בבית החולים אז הוא חשב שהוא היה שם יום יומיים.
לאחר מכן מתחיל השיקום המאוד ארוך של אבא שלי , הגיע פיזיותרפיסט שהתחיל לעזור לו להזיז את הגוף ,הידיים והרגליים ,כיוון שהגוף של אבא לא היה בתזוזה חודשיים וחצי.
בפיזיותרפיה אבא התחיל להזיז קצת את הידיים והרגליים והתחיל לשבת וללכת ממש כמו ילד קטן ,שהוא לומד ללכת בעזרת מכשיר מיוחדים , לאחר חודש אבא עבר לבית חולים שיקומי ומשם המשיך להתחזק ולצבור כוחות הוא היה חוזר כל שבת כדי להיות איתנו ועם המשפחה המורחבת, וזה היה ממש מרגש.
כשאבא היה קצת חזק אמא אמרה לנו שהיא לוקחת אותנו לקניות, ובעצם היא עשתה לנו הפתעה ולקחה אותנו לבקר את אבא אחרי 4 חודשים שלא ראינו אותו .
ופתאום ראינו את אבא שלי, אני ואחים שלי מאוד התרגשנו ולא האמנו חיבקנו את אבא חזק ולא רצינו לעזוב אותו.
כמובן שאבא השתחרר מבית החולים וחזר הביתה בריא והתחזק .
לאחר חודש התקיימה מסיבת הודיה לכבודו עם כל המשפחה והחברים הקרובים וזה היה מאוד מרגש.
כמו כן בבית הספר שלי דיזינגוף המנהלת הקדישה את ערב רחל אימנו לערב הודיה לכבוד אבא שלי והתקיימה הפרשת חלה והערב הזה היה מאוד מרגש .
מהסיפור האישי שלנו הבנתי כמה הקדוש ברוך רצה לשמוע את התפילות של הילדים שלו וכמה התפילות של הילדים מאוד חזקות ומשפיעות וכמובן תמיד צריך להיות באמונה
אני מאחלת שתהיה רפואה שלימה לכולם .
