ביום רביעי אחד, הלך אברהם ביער שסמוך לביתו להתבודד, אך בלי לשים לב התרחק יותר מידי מביתו. לפתע ראה משהו זז מאחורי עצי האורן. אברהם נבהל מאוד. הוא מייד נסוג אחורנית וצעק: “מי זה?” כי חשב שזה שודד או אדם מסוכן אחר. אברהם צעק שוב פעם, אך הפעם חזק יותר: “מי זה?” לא נשמעה שם תגובה, אך החלו להישמע רחשים שונים מבין העצים. אברהם הציץ ממקום המסתור שלו והביט לכיוון ממנו נשמעו קולות הרחשים. לפתע, ראה רגל כבדה ושמנה מופיעה. הוא המשיך לעקוב במבטו על הנעשה ופתאום מבין עצי היער יצא אריה גדול. אברהם נדהם למראה עיניו. הוא שפשף את עיניו ונתן לעצמו סתירה כדי להיות בטוח שהוא רואה נכון. האריה היה נראה רעב מאוד. אברהם פחד מאוד וחשש ביותר לחייו. מחשבות רבות התרוצצו בראשו.
דינה אשתו, בדיוק באותו הזמן עבדה במטבח בביתה ולא חששה מכלום היא חשבה שאברהם הולך להגיע בעוד דקות ספורות.
אברהם התלבט אם לברוח או להישאר במקום ולהתפלל לה’. ‘שתי הפעולות מסוכנות – מה עדיף?’ חשב לעצמו. ‘רוב הסיכויים שלא אצא חי משניהם’. לבסוף, לאחר התלבטות קצרה החליט לנסות לברוח. הוא רץ כמו שלא רץ בכל חייו, הוא רץ כל כך מהר עד שלא שם לב שהאריה כבר לא רודף אחריו. רק לאחר קילומטר ריצה, הבחין אברהם שהאריה כבר אינו נמצא בסביבה. אחרי הסיפור שקרה לו, חזר לביתו בהליכה מהירה.
אברהם הגיע לביתו מתנשם ומתנשף בכבדות. אשתו של אברהם הבחינה מייד בכך שארע משהו וניסתה לשאול ולדובב את בעלה אברהם לספר. הוא החליט כי לא ילך יותר ליער הזה עוד לעולם. בהתחלה, לא רצה לספר לאשתו כי היה מאוחר, ובלי קשר היה מותש מהתקרית ביער. אבל דינה התחננה הרבה: “די, נו, תספר לי את הסיפור בבקשה!” “טוב טוב אספר לך”, אמר אברהם בלי כוח בכלל לספר לה את הסיפור. אחרי שסיפר לה את הסיפור אמרה לו: “וואי, היית ממש בסכנת חיים!!! איזה נס!! אני לא מאמינה!! ב”ה! צריך לעשות על זה מסיבת הודיה” “צודקת, נעשה כבר מחר ביום חמישי את המסיבה ונזמין את כל החברים והמשפחה. באמת נס גדול!” אמר אברהם בשמחה.
למחרת, אברהם ודינה היו עייפים וקמו ב10:15 בגלל שהלכו לישון מאוחר אחרי שאברהם סיפר לדינה את אשר קרה לו ביער. הם אמרו למנהלי העבודה שלהם שהיום לא יגיעו וסיפרו להם את הנס שארע. המנהלים אישרו להם שלא להגיע ואפילו נתנו להם חופשה של שלושה ימים.
עוד באותו היום הם ארגנו את מסיבת ההודיה, הזמינו אורחים, הזמינו קייטרינג, ארגנו אולם, ערכו את השולחנות ולאחר מספר שעות הגיעו האורחים הרבים והתחילה המסיבה השמחה.
הם סיפרו בשמחה רבה את סיפור הנס שקרה לאברהם ביער. כל האורחים נהנו ושמחו מאוד. לקראת סיום הסעודה נעמד אברהם וביקש מהאורחים: “תזכרו את הסיפור שלי תמיד, ואם תתקלו בקושי או חלילה תכלאו לצרה גדולה, תזכרו את ה’, תתפללו אליו ותאמינו שיהיה נס -ובע”ה הכל יסתדר לטובה!
