זה קרה לפני כ-30 שנה.
יוסף ורבקה, חיו בצרפת עם משפחותיהם.
זה היה יום רגיל, ואיש לא היה מנחש שמשהו עצוב יקרה בו.
יוסף ורבקה היו בדרך לעבודתם כהרגלם, במפעל בדים. בסביבות השעה 13:00 בצהרים, נכנס למפעל אדם אלמוני וחמוש, לבוש בשחור, ופתאום שרר שקט מוחלט.
הוא צעק לעברם:
“בקרוב אנו הולכים לפגוע בכל היהודיים שנכנסו לצרפת” אמר האיש ונעלם לו. האיש הטיל אימה, וכולם היו מפוחדים ואובדי עצות.
” אני חושבת שאנחנו צריכים לעזוב לארץ ישראל, ארץ הקודש.” אמרה רבקה. והחלק הקשה של ההחלטה לעזוב את צרפת, היה בעצם המחשבה של הפרידה ממשפחתם שהם משאירים מאחור, ועולים בלעדיהם לטיסה.
לאחר מחשבה רבה, ההחלטה התקבלה, והם קיוו שגם משפחותיהם יתאחדו איתם בעתיד. הם מייד התחילו בהכנות הנדרשות בעליה לארץ.
הגיע יום הטיסה, הם ארזו את חפציהם האישיים. בין היתר: בגדים מסורתיים, תמונות משפחתיות, תכשיטים יקרי ערך, וכסף.
בנמל תעופה, הפרידה ממשפחותיהם הייתה נורא עצובה ומרגשת.
לאחר מכן, עלו למטוס, וחיכו בצפייה רבה לנחות באדמת הקודש. הטיסה הייתה ארוכה ומעייפת, ונראה שהכל הולך כמתוכנן.
הודעתו של הקברניט נשמעה: “אנו מצפים לנחיתה” ההודעה התקבלה בהתרגשות עצומה והם חיכו בחוסר סבלנות לרדת מהמטוס. לפתע הרגישו רעידות של המטוס ונשמע פיצוץ עז מהחלק האחורי. כל הנוסעים נבהלו מאוד, והקברניט הודיע: “חלה תקלה בנחיתת המטוס, אני מבקש מכולם להקשיב להוראות ולצאת במהירות ובזריזות מפתח החירום.
כולם הספיקו לצאת דרך פתח החירום.
יוסף ורבקה הבינו שקרה להם נס גלוי, אחד המנועים של המטוס התפוצץ, ותא המטען עלה באש.
חייהם של כל הנוסעים נצלו, אך כל רכושם וחפציהם יקרי הערך נשרפו כליל.
הם היו עצובים מאוד שכל זיכרונותיהם נשרפו והם כרגע חסרי כל, הם התחילו בתכנית השרדות איך לאסוף את עצמם מהטרגדיה.
הם פנו לאנשים בסביבתם, וסיפרו להם את שארע במטוס, ואנשים טובים תרמו להם מעט חפצים וכסף לתחילת דרכם. ואף הציעו להם ללכת לרב העיר ולספר לו את סיפורם, והוא יוכל לעזור להם.
“שלום, כבוד הרב. אנחנו עולים מצרפת, זקוקים לעזרתך.
“שלום, ברוכים הבאים, אני הרב שמואל, נעים להכיר. במה אוכל לעזור לכם?”
בשומעו את הסיפור, הרב התרגש.
“אעשה הכל למענכם, וגם אחפש לכם בית למגורים. נפגש מחר בתפילת שחרית בבית הכנסת הסמוך.”
למחרת, נפגשו בבית הכנסת, ובתום התפילה, דפק הרב על התיבה ושקט שרר וקולו של הרב נשמע.
יושב איתנו זוג ציוני שהגיע לארץ, וקרה להם נס שנצלו בטיסה אך כל רכושם עלה באש, כולנו ניתן כתף ויד לסייע להם.
יוסף ורבקה לא ציפו להפתעה שכזו, ההתרגשות הייתה גדולה.
כעבור מספר ימים, רבקה שמעה דפיקה בדלת.
“יוסף, מישהו דופק בדלת”
יוסף פתח את הדלת, והנה אנשים רבים בפניו עם רכוש רב ומגוון.
שלום לכם, הכל עבורכם! התרומה הייתה גדולה ולא חסר להם דבר, פרט לזיכרונות ולתמונות. יוסף ורבקה לא ידעו איך להודות לאנשים ולרב, הם כל כך שימחו וריגשו אותם!
עם השנים, יוסף ורבקה הצליחו להקים מפעל בדים מאוד מצליח, ובזכותו התעשרו, אך הם אף פעם לא שכחו את המעשה שהאנשים והרב עשו למענם, והחליטו שהם רוצים להוקיר תודה לקהילה.
הם חשבו מה לעשות כדי לשמח אותם בחזרה, עד שלבסוף עלה להם רעיון לפתוח גמ”ח בעזרת מפעל הבדים שלהם. הם הקימו גמ”ח של בגדים והאירו את פניהם של הקהילה.
