בס”ד
הנסיכה והתוכי
היו היתה פעם בארץ רחוקה נסיכה קטנה בשם “טנולוביסה”. הנסיכה אמילי.
לאמילי היה ארמון עם הרבה משרתים וגם תוכי קטן וחמוד בשם “יורתי”. תוכי בעל נוצות כחולות, עיניים ירוקות
וקול ציף-ציף.
יום אחד אמילי ויורתי יצאו לשחק בחצר עד שבאו הפולשים מהדרום ולקחו את התוכי.
אמילי רצה לעבר התוכי. היה מאוחר מידי. יורתי נשבה בשבי הפולשים.
אמילי החליטה: “אני יוצאת למסע להחזיר את חברי הטוב יורתי”.
ארזה תיק ויצאה.
הוריה של אמילי דאגו מאוד, לא ידעו איפה אמילי.
הם שלחו את כל משרתיהם לחפש את אמילי , אך הם לא מצאו אותה.
אמילי התרגשה מהמסע, מסע שהתחיל בהרים הירוקים של נתורתי, עיר בטנולוביסה.
יש שם כל מיני חיות – חיות בצורת בני אדם וחיות רגילות.
לפתע, ראתה נוצה כחולה כמו של יורתי והבינה שהיא בתוך שטח הפולשים.
אמילי קמה בבוקר מופתעת לראות שהיא בתוך מערה.
היא היתה מבולבלת מאוד, היא ראתה ילדה עם חולצה קצרה, בלויה, מכנס ארוך חום, שיער שחור בוהק.
הילדה הכינה תה ואמרה: ” בוקר טוב, כנראה שגם את בבעיה עם “הפולשים מהדרום”. אמילי נעמדה לידה
מבוהלת.
“אה, ודרך אגב קוראים לי ניקי”.
אמילי חזרה לשבת והקשיבה.
“זה היה יום רגיל, שיחקתי עם הכלב שלי דוגי עד שבאו הפולשים מהדרום, לקחו לי את דוגי ונסעו. אני ניסיתי
לעצור אותם , אבל היה מאוחר מידי. אז החלטתי לצאת למסע. אבל שהגעתי לפה כבר ויתרתי והחלטתי להישאר
פה”.
אמילי התחילה לבכות ואמרה: ” זה מה שקרה לי עם התוכי שלי יורתי, אבל אני לא מתכוונת להרים ידיים, אני
הולכת להציל אותו”!
אמילי קמה והתחילה ללכת, “רגע” אמרה ניקי, “אני באה איתך”.
אמילי שמחה מאוד, ושתיהן החלו ללכת בעקבות הסימנים של הכרכרה.
שתיהן הלכו לאורך העיר שעות ארוכות…
פתאום שמו לב לבית מלא ברעשים, שתי הבנות נכנסו וראו כל מיני חיות כלואות.
“איזה מסכנות” אמרה ניקי בעציבות. “חייבות לשחרר אותן”.
“את צודקת” אמרה אמילי, “אין לנו מפתחות, צריך לחשוב איך להוציא אותן”.
“את צודקת” אמרה ניקי, “אולי נשתמש בסיכה”.
“יש לי, רעיון מצוין” אמרה אמילי ולקחה את הסיכה מראשה של ניקי והתחילה לפתוח את כל התאים.
בין כל החיות לא ראו את יורתי ודוגי.
לפתע שמעו את הכרכרה של הפולשים , הן מיהרו ללכת אחרי הכרכרה. לניקי בצבץ רעיון.
ניקי לקחה את ידה של אמילי וקפצה לתוך הכרכרה.
שתי הבנות ישבו בשקט בין כל השקים והתאמצו לא להוציא הגה מהפה.
שעות שהכרכרה נוסעת, אמילי וניקי רעבות מאוד.
הכרכרה עצרה למנוחה. כל האנשים יצאו מהכרכרה והלכו לקנות לחם.
גם אמילי וניקי ירדו לקנות אוכל מכספה של אמילי.
כשחזרו שמעו כרכרה נוספת מגיעה.
בכרכרה היו המשרתים של אמילי שחיפשו את אמילי ומצאו את יורתי ודוגי.
“אמילי זה לא המשרתים שסיפרת לי עליהם”? אמרה ניקי.
המשרתים זיהו ישר את קולה של אמילי והתקרבו לעברה, “אמילי, הורייך דאגו לך מאוד, איפה היית”?
“הלכתי להחזיר את יורתי” אמרה אמילי במבוכה.
עם היכנסן לכרכרה שמחו לראות את יורתי ודוגי בפנים שלמים ובריאים.
הן כל כך שמחו “דוגי” צעקה ניקי, “יורתי” צעקה אמילי.
“טוב, עכשיו אנחנו מחזירים אותך הביתה” אמרו המשרתים. “אתם יכולים לקחת גם אותה”? אמרה אמילי
והצביעה על ניקי, “אמממ..טוב למה לא”?
עלו כולם על הכרכרה וחזרו הביתה שמחים ומאושרים.
