ב”ה
חיהלה מנצחת כל שנה בתחרות התחפושות בכיתה. השנה החליטה להתחפש למוכרת פופקורן. היא עבדה קשה על יצירת הדוכן מקרטון, פלסטיק ועוד. אמה ואחותה הגדולה התגייסו למלאכה. השלושה עבדו יום וליל, וביום הרביעי התחפושת עמדה לתפארה בחדר האורחים.
חיהלה שכבה מתוחה במיטתה ודמיינה שהיא מנצחת, וכך מתוך הדמיון לעתיד, נכנס אחיה המבוגר ממנה בארבע שנים. “מסכנה, איזה חבל! ילדה טובה ,שקדנית…” אמר בקול רם כדי שחיהלה תוכל לשמוע.
“מי מסכנה?” שאלה חיהלה. ההד נשמע בחלל החדר.
“שרהלה, בדיוק בגילך, אמה חולה ומאושפזת בבית הרפואה, אין לה תחפושת לפורים!”, ענה אחי’ה ויצא לארוחת הערב מותיר את חיהלה מהרהרת. “האם עומד מולי ניסיון?” שאלה את עצמה. “אולי כן? אולי לא? שרהל’ה בכיתה המקבילה שלי..” ונרדמה אפופת מחשבות. בבוקר קמה בתחושה החלטית ואמרה לאמה: “שמוליק סיפר לי שלאחות חברו בכיתה המקבילה שלי, אין תחפושת, החלטתי לוותר לה”. מה??? נדהמו אחיותיה הגדולות. “כן, החלטתי לוותר על התחפושת” אמרה שוב חיהלה. “אם כך, נאלץ ללכת לחנות התחפושות ולקנות תחפושת אחרת” הודיעה אמא. וחיהלה הנהנה בצייתנות ואמרה :”פעם ראשונה שאלך לחנות ‘ תחפושות לפורים’. נראה לי שבחיי לא הלכתי לחנות זו”, חלפה מחשבה בראשה אך מיד גורשה. חיהלה בחרה בתחפושת של סוכרי’ה, “היא החליטה שבמקום פופקורן היא תחלק סוכריות..” סיפרה ליבי לשייני שנשארה לשמור על אחיה הקטנים. חג הפורים הגיע, חיהלה נכנסה לכתה בתחפושת סוכריה עם הרבה סוכריות בסלסלה. המנצחת בתחרות השנה היתה כמובן שרהלה המאושרת והצוהלת. לאחר החג נגשה שרהלה ואמרה לחיהלה “רק בזכותך הצלחתי לשמוח כשזכיתי”. חיהלה הבינה שעמדה בנסיון.
