זה קרה לפני שנתיים, בשביעי לאוקטובר בשמחת תורה. באותו הזמן אבא שלי היה בתפילה ואני גיא באותו הזמן היינו בבית בקרית שמונה עם אמא שלי.
בהתחלה הכל היה רגוע מאוד. שיחקתי טאקי עם אמא שלי פתאום שמעתי “בום!” נורא נבהלתי ובנוסף לכך שמעתי המון צעקות מבחוץ. קולות של אמבולנס ומשטרה וזה עוד יותר הבהיל אותי. פתאום נשמעה אזעקה. אני הרי לא ידעתי מה זה אזעקה, כי מימיי לא שמעתי אזעקה. אני רק בן-8..
ואז ממש אחרי שתי שניות אמא אמרה: “קדימה למקלט”.
“מה זה מקלט?” שאלתי.
“בלי הרבה שאלות, בוא אחרי!” אמרה אמא, ואני לא ידעתי מה לומר. נורא נלחצתי ובכל כוחי קמתי ורצתי אחרי אמא. יצאנו החוצה, ראיתי המון אנשים רצים ברחוב משטרות בכל מקום וברקע שמעתי מלא “בומים”.
בסופו של דבר הגענו למקלט וכל המקלט היה צעקות. אנשים שאני הכרתי התחילו לפתוח טלפונים. באותו הזמן שאלתי את אימי “אמא למה הוא פותח את הטלפון שלו?” אבל אמא שלי גם לא כל כך הבינה מה קורה וניסתה להסיח את דעתי תוך כדי שהיא שואלת אנשים “מה קורה פה?” אבל חזרתי ואמרתי שוב ושוב “אמא למה הוא פותח את הטלפון שלו?” בסופו של דבר אמא ענתה לי “קרה משהו.. אנשים לא טובים רוצים את הארץ שלנו ואנחנו לא נותנים להם אז הם רבים איתנו”. ובאתו רגע לא יכולתי יותר והתחלתי לבכות ואז אמא אמרה “הכל יהיה בסדר” אמא הרגיע אותי. אבל המשכתי לבכות ותוך כדי אני אומר “איפה אבא?”
ואמא ענתה תוך כדי שהיא מתחילה לבכות
“אבא הלך למקום אחר אבל ברוך ה’ הוא יהיה בסדר”.
הבנתי שזה לא הזמן לשאול שאלות, אז התיישבתי בצד. פתאום ראיתי את שכן שלי, יוני, מתקרב אלי. יוני התיישב לידי ואמר: “רוצה לשחק איתי?”
אחרי כמה שניות אמרתי “כן אבל אין פה משחקים”.
יוני ענה לי “במקרה הבאתי לפה משחק”.
” טוב… איזה משחק הבאת? “
יוני ענה לי “טאקי. אתה יודע איך משחקים? “
“כן כן בוודאי!” אמרתי.
ויוני אמר “איזה כיף! אז בוא נשחק! “
אני ויוני התחלנו לשחק. האמת שהיה ממש כיף.
באמצע המשחק יוני אמר: “אתה רואה את הילדים האלה? זה ניראה שקשה להם אולי נצרף אותם למשחק?”
עניתי “בשמחה, בוא ניקרא להם”.
אני ויוני קראנו להם, שיחקנו איתם וזה היה ניראה שזה ממש שמח אותם. חשבתי מה יכול עוד לשמח אותם ואז ראיתי כמה דפים על ריצפת המקלט ואז הצעתי ליוני שנעשה לילדים האלה פעילות של אוריגמי ויוני התלהב מהרעיון.
בסוף הפעילות, היה אפשר לצאת מהמקלט. נפרדנו מהילדים ואמרתי ליוני: ” תודה יוני, תודה לך! זה ממש חיזק אותי שבאת ושיתפת אותי במשחק שלך ושאחר כך יצרנו יחדת. ואתה יודע, שמתי לב שגם את הילדים האחרים זה מאד שימח ועזר להם להרגע מכל הבלגן שיש בחוץ”.
