המשקפיים

המשקפיים

זה קרה כשהייתי בגן. באה גננת חדשה, זה היה מאוד מוזר. חשבתי שאולי הגננת תפארת עזבה, אז הלכתי לשחק עם החברים שלי.
פתאום, באה הגננת תפארת ולא הבנתי למה גם הגננת תפארת באה לגן.
שאלתי את החברים שלי- “למה גם הגננת תפארת וגם הגננת החדשה פה?”
הם כמובן לא ידעו. אז אמרתי להם בשקט: “רוצים לעקוב אחרי הגננת החדשה?”
נועה תהתה- “הגננת החדשה לא תראה אותנו?”
אמרתי לה שנתחבא. חברים שלי אהבו את הרעיון ואמרו- “יופי!”.
סוף סוף יצאנו לעקוב אחרי הגננת החדשה, פתאום הגננת תפארת שאלה אותנו מה אנחנו עושים? בהתחלה לא היה לנו מושג מה להגיד, ואז נועה אמרה לגננת תפארת, בואי איתנו ואנחנו נגיד לך.
הלכנו ביחד ואמרנו לה שאנחנו עוקבים אחרי הגננת החדשה. הגננת תפארת צחקה וצחקה, ולא ידענו למה הגננת תפארת צוחקת.
שאלנו את הגננת תפארת- “למה את צוחקת?” הגננת תפארת ענתה שהגננת החדשה היא לא גננת אלא רופאת עיניים.
התחלתי לבכות בצד כי פחדתי מהרופאת עיניים. הגננת תפארת ניסתה להרגיע אותי. רופאת העיניים באה אלי ושאלה- “את רוצה שנבדוק אותך אחרונה? עניתי לה שכן, כי קיוויתי שהרופאת עיניים תשכח אותי, אבל לצערי הרב הרופאת עיניים לא שכחה אותי.
היא קראה לי ונכנסתי ללחץ. הגננת תפארת הכניסה אותי לחדר ואמרה לי שהיא הולכת. הרופאת עיניים פנתה אלי ואמרה: “עכשיו בוא נתחיל את הבדיקה. אל תדאגי, כל דבר שאני עושה אני אסביר לך לפני.” שאלתי אותה- “למה יש פה לוח?” והרופאה השיבה: “אני שואלת שאלות ואת עונה את התשובות, בסדר? אני אצביע על צורה או מספר ואת תגידי על מה אני מצביעה, בסדר?”
“מה זה?”
“זה כוכב”
“מה זה?”
“זה המספר 1”
“מה זה?”
“זה המספר 3”
“מה זה?”
“זה עיגול”
“ומה זה?”
“אני לא יודעת מה זה” עניתי.
רופאת העיניים הרכיבה לי משקפיים עם עדשה אחת ואמרה לי לעצום עין אחת.
ראיתי שזה פרפר וזה משולש. אמרה לי לעצום את העין הזאת ולפתוח את העין השניה וראיתי שזה ריבוע וזה מספר 2. הגננת תפארת אמרה לאמא שלי לבוא והסבירה לה שאני צריכה משקפיים. הלכתי עם אמא לדוקטור סגל והיא אמרה לי לבחור משקפיים.
בכיתי כי פחדתי שהחברים שלי יצחקו עלי כשאלך לגן.
דוקטור סגל אמרה שעוד 3 ימים צריך לחזור לקחת את המשקפיים. אחרי 3 ימים חזרנו אל דוקטור סגל.בחרתי משקפיים ורודים.
בבוקר בכיתי, כי לא ידעתי אם הילדים יאהבו את המשקפיים. אמא הסבירה לי שזה לא משנה אם אני עם משקפיים או בלי משקפיים, אני נשארת אותו דבר.
השכמתי, התלבשתי ורצתי לגן. בחוץ ראיתי את החברים שלי משחקים, רצתי אליהם. הם התחילו לברך אותי אחד אחד. נועה אמרה לי זה ממש יפה ועוד מלא ברכות.
כנראה הם רצו גם משקפיים.
אחרי כמה ימים עברי קיבל גם משקפיים, הוא התחנן להחליף איתי משקפיים. כמובן שלא הסכמתי. בגן היתה מסיבת פורים והיינו צריכים לעשות הצגה. אני הייתי אסתר. רוני אמרה לי להוריד את המשקפיים בזמן של ההצגה. אמרתי לה שאם אוריד את המשקפיים, אני לא אראה טוב. כך הבינו החברים שלי שאני לא רואה טוב.
סוף!