המשפחה בעולם האגדות
לכל מי שלא יודע בספר הקודם {הבריונים של עולם האגדות } אני וחברות שלי נכנסנו לעולם הקסום דרך העץ החלול. ושם גיליתי את הכוחות שלי {אתם לא חייבים להאמין} . חשוב לציין שלא הלכתי לבית הספר שבועיים אחרי הטראומה שחוויתי. בלי עיקובים נוספים ישר לסיפור שלנו .
ביום שני חברות שלי באו לבקר אותי {החברות שהיו איתי ביחד בתוך עולם האגדות} דרך אגב לשני החברות שלי קוראים נועה ושרה. אבא קרא לי ”נועה ושרה פה, תרדי אליהן”, ”טוב” אמרתי וירדתי אליהן. ”הולך להיות טיול כיתתי בג’ונגל ההוא, את רוצה לבוא” הן אמרו לי ונראו ממש מתרגשות לגבי החזרה לעולם האגדות. ”רוצה מאוד, אבל יש לנו טיול משפחתי באותו היום” עניתי. ”יש לי רעיון” אמרה נועה ”אולי אני ושרה נתלווה אליך ואנחנו ומשפחתך נלך ביחד לג’ונגל”, ”רעיון טוב, אני אלך לשאול את אמא שלי” אמרתי.
כעבור כמה דקות חזרתי עם תשובה. נועה ושרה שאלו אותי ביחד: ”נו, היא הסכימה?” ”כן היא הסכימה תתארגנו, ומחר על הבוקר אנחנו יוצאים”.
למחרת קמתי בשעה 6 התארגנתי והערתי את חברותי הן התרגשו כמוני לחזור לעולם האגדות. הרכב היה עמוס. הרגשתי מוזר לחזור למקום שבו ניסו להרוג אותי בפעם שעברה. ברגע שהחננו את האוטו משכתי את אבא ואמא שלי לעבר העץ החלול וחברות שלי אחרי , הראיתי להם את הכתוביות שעל העץ ”ג’ילמי ג’למי בו, ואל ארץ הקסם מיד תכנסו” ונכנסנו לארץ האגדות. הוריי ואחי היו המומים, הם בעיקר התפעלו מהמפל ממש כמו שאני התפעלתי בפעם הקודמת שהייתי פה. תפסתי את משפחתי ואת חברותי והרחקתי אותם מהמפל, הזכרתי להם מה קרה לי בפעם שעברה והם קצת נרתעו. הפעם החלטנו לבדוק את העניין של השומרים. עלינו על העצים וחיכינו שיצאו כמה שומרים. לא עבר הרבה זמן ו-5 שומרים התקדמו לעברנו. חשמלתי 4 מהם, ועל האחרון איימתי שיגיד לי למה הם כל כך רוצים אותי. פתאום דמות שחורה הגיעה חטפה מידי את השומר וברחה ממנו. התחלנו לרדוף אחריה. תוך כדי שרצתי כמעט נתקעתי בעץ, המשפחה שלי עצרה באמצע, ואני וחברותי המשכנו לרוץ אחרי הדמות המסתורית. הדמות נכנסה למפל. קצת פחדנו לחזור למפל. חיכינו כמה דקות ומשפחתי הגיעה בהליכה תשושה. ”איפה היא? ” אחי שאל הצבעתי למפל ואמרתי ”היא ברחה למפל” ”מה עושים עכשיו” שאלו נועה ושרה. ”לא בטוחה” אמרתי וראו עלי שהייתי עצובה. נראה לי שנכנס לתוך המפל ”מה !!!” אמרו שרה ונועה ”אין לנו הרבה מה לעשות” אמרתי.
וקפצנו למפל אני עמדתי ראשונה ונצמדתי לקירות וכולם אחרי. סימנתי להם לעבור מהר בלי שישימו לב. ”שלום” שמענו מאחורינו, הסתובבנו כדי לראות מי זה וראינו את הדמות השחורה עם חרב ביד- נבהלנו נורא.
המשך בספר 3
סופרות: רננה ותימור
