שמי דן הראל. אני אוהד של מכבי חיפה. לפני כשנה אבא שלי הזמין אותי למשחק כדורגל של הקבוצה שלי נגד הפועל ירושלים באצטדיון טדי בירושלים. כמה ימים לפני המשחק התרגשתי מאוד וחיכיתי למשחק בקוצר רוח. ביום המשחק כמעט ולא יכולתי לאכול מרוב התרגשות. אחר הצהריים אבי אני יצאנו לכיוון ירושלים, כל בדרך דיברנו על המשחק ועל זה שאנו בטוחים שהקבוצה שלנו תנצח. נכנסנו לאצטדיון הגדול, ועלינו למקומות שלנו ביציע. לשמחתי הרבה, גילינו שאחד השחקנים, ישב שתי שורות מאחורינו כדי לצפות במשחק כמו כולם. לאחר עשר משחק הפועל ירושלים הבקיעה את הגול הראשון. שעה אחר כך, הם הבקיעו את הגול השני. בשלב הזה אבי ואני וכל שאר האוהדים היינו במתח רב. פחדנו שמכתי חיפה תפסיד. ואז תוך עשר דקות מכבי חיפה הבקיעו גול ראשון, ואחרי כמה דקות את הגול השני. במצב הזה שתי הקבוצות היו במצב של שוויון ונשארו רק עשרים דקות לסוף המשחק. כולנו היינו במתח. מי ינצח?? אני ואבי דיברנו.
אני: “אבא, מי לדעתך ינצח?”
אבי: “אני חושב שהמשחק יסתיים בתיקו. מה אתה חושב?”
אני:” אני מאמין שמכבי חיפה האלופה תנצח”.
שתי דקות אחר כך מכבי חיפה מבקיעה את הגול השלישי ויש עוד שתי דקות אחרונות. לקבוצה השנייה לא היה סיכוי לנצח. כל האוהדים עמדו על רגליהם ומחאו כפיים. אני מאוד התרגשתי. וכך נגמר המשחק, בניצחון של הקבוצה שלי. חזרתי הביתה עייף אך מאושר.
-הסוף-
