זהו סיפור על ילדה מנומסת וחברותית ועל נקמה שלא הצליחה ומה קרה בסוף ? סבלנות .
שני גיבורים ראשיים בסיפורנו- וכה שונים זה מזה.
עדן ,חייכנית ושקדנית תלמידה מצטיינת ,נעימת הליכות ואהובה מאוד על המורים ועל חבריה לכיתה.
ושתי צמותיה השחורות המתעופפות ברוח הקנו לה שובבות רבה.
וגיבורנו השני איתמר,ילד גבוה ,שערו ארוך וכשהשיער לא מסתיר את פניו נראה מייד כי החיוך רחוק מאיתמר , עיניו עצובות והוא תמיד נראה כועס ומריר.
לאיתמר אין חברים בכיתה אבל את עדן הוא ממש שנא, ובטח אתם שואלים את עצמכם למה הוא שנא את עדן ?
יש לאיתמר סיבה טובה (לדבריו לפחות) ומהי? תיכף נגלה .
סבר פניו הכעוס של איתמר הסתיר את כוונתו לנקום בעדן :”אני אעמיד אותה במקומה,פעם אחת ולתמיד , כך אעשה ובקרוב מאד” אמר לעצמו שוב ושוב כאשר הסתובב מתבודד וכועס בחצר בית הספר בהפסקות .
ובהפסקה למחרת, איתמר שאל את עדן אם תרצה לשחק במחבואים,עדן ענתה כן בשמחה והתקדמה לדלת הכיתה כדי לצאת,רותי המורה הייתה עסוקה בבדיקת מבחנים ולא שמה לב לבקבוק המים שאיתמר זרק לעברה ומיהר לברוח.
רותי שראתה רק את עדן בכיתה נמלאה כעס וצעקה לעדן “מה עשית ?
למה השפרצת עלי מים ? תגשי מייד לחדר המנהל” .
עדן, דמעות בעיניה ניסתה להסביר כי לא היא עשתה את התעלול אבל רותי
לא הייתה מוכנה בכלל להקשיב (לו רק הייתה מרימה מבטה מהמבחנים שבדקה כמה דקות קודם….) עדן ברחה לשירותים והסתתרה שם בוכייה ורועדת, חברותיה מיהרו לעברה ושמעו ממנה חצאי מילים “זו לא אני ,באמת
לא אני”
חברותיה ניסו לדבר עם רותי ולהסביר לה כי אין מצב שזו עדן אך היא לא הסכימה אפילו להקשיב לתלמידות.
“זה הזמן לתחבולות:” אמרה עדנה חברתה הטובה של עדן “ויש לי רעיון”. בצעד נמרץ היא רצה לחדרו של המנהל זאב וצעקה “הבנים הולכים מכות במגרש הכדורגל”. זאב המנהל לא היסס ויצא מחדרו למגרש בריצה .
עדנה ניגשה למצלמות האבטחה של בית הספר וראתה בברור את התעלול של איתמר,” זה ברור” אמרה עדנה לחברותיה “הרי איתמר שונא את עדן”.
למחרת עדנה סיפרה לרותי את שראתה ורותי שאלה בכיתה ” האם מישהו יודע מי שפך מים עלי אתמול ?” אף אחד לא קם ורותי ניגשה לאיתמר ובקול רם וכועס אמרה לו “זה אתה ” יש לי הוכחות,למה עשית את זה?
איתמר השפיל מבט ובלחש אמר “עשיתי זאת כי אין לי חברים ולעדן יש הרבה ואף אחד לא מדבר איתי “.
ורותי חיוך גדול על פניה אמרה לו “כל הכבוד לך איתמר שאתה משתף זאת עם כולם” וכל הכיתה מחאו כפיים.
עדן שאלה את איתמר: “תרצה לשחק תופסת עם הכיתה בהפסקה?” איתמר ענה בביישנות :” אשמח מאד.”.
איתמר התחבר עם כל תלמידי הכיתה וגם עם עדן שסלחה לו.
רותי לא הסתירה חיוך שובב ולמחרת הודיעה על מצגת בנושא חברות שיש להכין בזוגות , לא צריך לנחש מי הזוג שעבד יחד בהכנת המצגת .
הייתה זו תחילתה של ידידות ארוכה ביניהם, אגב המצגת קיבלה את הציון הכי גבוה בכיתה.
מה למדתי מהסיפור?
לא טוב לשמור כעסים ויותר טוב לשתף חבר במה שמציק לך.
ולמה ? כי תמיד תוכלו למצוא אוזן קשבת ולרכוש חברי אמת.
שמי אגב – איתמר.
