בס”ד
המריבה שהסתיימה בהפתעה משמחת
מגישה: עטרה שור, ב’3 בית ספר אמונים.
פעם אחת בבית קטן ונחמד היתה משפחה חמה ואוהבת, משפחת כהן. לאבא קראו דוד ולאמא יעל יש להם 4 ילדים: מנחם, רבקי המצחיקה, והשלישית רעיה החמודה, ולאחרונה החביבה קראו צופיה. עברו הימים והגיע יום שישי, התחילו ההכנות לשבת. אמא אמרה לרעיה: “את רוצה לאפות איתי חלות? רעיה הנהנה לאות הסכמה ואמרה: “תוכלי לעזור לי להביא את המצרכים?” אמא מציצה מידי פעם במתכון . חשבה רעיה: “אולי אני אגיד לאמא שאני יודעת את המתכון בעל פה?”. החליטה שתעשה זאת ואמרה לאמא. אמא ענתה: יפה מאוד, רעיה. איך את יודעת אותו? רעיה ענתה כל יום שישי בקבלת השבת שולי הגננת מספרת לנו כיצד מכינים את הבצק לחלות. אמא היתה בהלם. מפתיע מאוד לשמוע את המתכון מילדה בגיל הזה. היא החמיאה לרעיה ואמרה: כל הכבוד שאת מקשיבה כל כך יפה לגננת שלך”.
לאחר שסיימו את הכנת הבצק. הגיע הזמן למקלחת. מנחם אמר: אני ראשון”. רבקי אחותו אמרה: “לא נכון, אני ראשונה”. רעיה לא יכלה לשמוע את זה ומיד אמרה אף היא: “איך אתם בכלל רבים, אני ראשונה?” מנחם ששם לב שאמא מקשיבה מהצד ולא רצה שאמא תכעס אמר לבנות: “בואו נריב בשקט כדי שאמא לא תשמע אותנו”. הם הלכו לחדר ושם התעסקו בהרבה דברים אחרים. מנחם פתח את הספר והתחיל לקרוא. רבקי ורעיה ציירו ביחד בטושים היפים שקיבלה רעיה מבית הספר. הרבה זמן עבר ופתאום הם שמעו את אמא מתקרבת המריבה החלה שוב וכל אחד התווכח. אף אחד לא רצה להיות הראשון שמתקלח. הם המשיכו עוד לריב זמן רב ואף אחד לא נכנס להתקלח. אמא נכנסה לחדר וראתה אותם שם מתווכחים. “אם אתם לא תכנסו להתקלח, לא נוכל להכניס שבת בזמן! “אמא אמרה בכעס. “מנחם יהיה ראשון וככה לפי הסדר”. הם הסתכלו במבט עצבני אחד על השני והתלבטו. אמא המשיכה: “בידכם הדבר האם לשמוח מהמתנה שה’ נתן לנו או לריב אחד עם השני וכך להפסיד את הכל”. מנחם האח הבכור הבין שהמעשה שלו ישפיע על כולם וקרא : “אני נכנס!” ומיד אחריו כל הבנות במקהלה: “אני נכנסת עכשיו “.
לא עברה שעה וכבר כל הילדים סיימו את המקלחות והיו לבושים לשבת. אמא יצאה מהמטבח לאחר שהכינה את האוכל. הסתכלה על הילדים ואמרה:” עכשיו אתם מוכנים לשבת. אני גאה בכם! נשארו רק עוד שניים. אני ואבא. אמא נכנסה למקלחת ואבא בינתיים סיים להתארגן. הילדים שהיו כבר מוכנים החליטו לעשות לאמא הפתעה. הם ארגנו את הבית ולאחר שאמא יצאה מהמקלחת אמרו לה: “הפתעה!!!”. “בזכותך אנחנו מוכנים ומאורגנים לשבת”. אבא ואמא אמרו להם יחד “אנחנו גאים בכם”. ואמא הלכה להדליק את נרות השבת. היה נעים מאוד להיות בבית משפחת כהן בשבת הזאת כי היתה אווירה נעימה. ההורים היו מאושרים ורגועים, הילדים היו גאים בעצמם ושימחו את ההורים ונהנו מאוד משמירת השבת.
