אתמול בכיתה למדנו על מידת החסד של הרב משאש ומיד נזכרתי בסיפור שכך היה:
פעם אחת בבית קטן הייתה אמא בשם רבקה, ילד בשם דוד ותינוקת בשם נועה.
יום אחד אמא רבקה ביקשה מדוד ללכת לקנות לחם במכולת, דוד הלך בשמחה.
בדרך למכולת דוד ראה איש עני והתלבט אם לתת את הכסף שאמא נתנה לו כדי לקנות לחם לעני
לצדקה או לקנות לחם.
דוד ממש רצה לתת צדקה לעני ולא יכל כי היה לו בדיוק כסף לקנות לחם. דוד החליט שהוא נותן
את הכסף לעני וחזר הביתה בלי הלחם.
בדרך לבית, ילד אחר שקוראים לו יוסף ראה את דוד נותן לעני כסף והחליט לתת לדוד את הלחם
שהוא קנה. רץ יוסף לתת לדוד את הלחם רץ ורץ ורץ… עד שסוף סוף תפס אותו, אמר לו יוסף:
“קח את הלחם ראיתי שנתתה לעני את הכסף”
דוד ענה לו: “אני לא צריך, לפחות עשיתי מצווה”
יוסף אמר : “בטוח שאתה לא צריך?”
אמר דוד “טוב, אני יקח את הלחם. תודה רבה לך על הלחם”
דוד המשיך בדרך בשמחה לבית.
יוסף חשב לעצמו “ומה אם אמא תכעס עליי” והמשיך לבית. ופתאום מצא 20 שקל על הרצפה
ושאל את הסבא שהיה שם: “סליחה זה הכסף שלך?”
הסבא אמר: “כן, שמתי את הכסף בכוונה בשבילך כי ראיתי שאתה נתתה לילד את הלחם שקנית,
קח.” יוסף אמר לו: “תודה רבה רבה לך”
יוסף הלך בחזרה למכולת וקנה לחם.
לבנתיים דוד הגיע הביתה וסיפר לאמא שלו מה שקרה. אמא של דוד שמחה לשמוע על המצווה
של בנה.
יום למחרת נפגשו הילדים ]יוסף ודוד[ בגן שעשועים שיחקו יחד, נהנו ביחד ושמחו על המצווה
הגדולה שעשו.
