מיכל, גרה עם הוריה ואחותה הגדולה נועה. לצערה הוריה אסרו עליה לצאת מהבית לבד. לילה אחד החליטה מיכל לצאת לבד בלי שאף אחד יראה אותה. בדרכה חשבה מיכל “מעצבן שאסור לי לצאת מהבית לבד, כל החברות שלי יכולות לצאת לבד, ואני לא”. טוב אולי זה הזמן לחזור הביתה.
כשהגיעה, היא ראתה את אמה “מיכל מדוע יצאת מהבית לבד?”
“די אמא די זה לא פייר אני בת 11 ונועה גדולה ממני רק בשנה” – ענתה מיכל.
“אני יודעת שזה לא פייר. אך עכשיו פיג’מה ולמיטה – לילה טוב” אמרה אמא.
באמצע הלילה יצאה מיכל שוב מהבית והלכה לשחק על הדשא. לפתע, היא
שמעה צעדים. היא הסתתרה מאחורי השיח כשלקראתה הגיעה מפלצת קטנה. מיכל הייתה
ילדה אמיצה, היא התקרבה אליה ושאלה אותה “מה את עושה כאן? ואיך הגעת? היו לה
הרבה שאלות לשאול את המפלצת אך היא החליטה לחכות.
”מפלצת קסומה, בואי ניכנס הביתה ותשני איתי”
אמא שראתה את המפלצת צעקה “די מיכל! די!!! אני לא רוצה מפלצות בבית”
“אמא זו לא סתם מפלצת. זו מפלצת קסומה ומיוחדת. היא אוהבת לעזור בבית, לספר
בדיחות ו… אמא, סוף סוף תהיה לי חברה, חברה מיוחדת.”
חשבה אמא כמה דקות ושינתה את דעתה. וגם סוף סוך נתנה למיכל לצאת לבד מהבית.
