יום אחד ילדה בשם אביגיל עברה לגור בדירה ליד יער, יער מסתורי.
אף אחד לא ידע מי גר שם עד שיום אחד אביגיל החליטה ללכת ליער לבדוק מי גר שם. היא לקחה מים, לקחה אוכל, לקחה חבל ואמרה “אני הולכת לראות מי גר ביער” אבל אבא יוסי לא הסכים ואמר “זה מסוכן מדי את לא יכולה ללכת לשם” . אביגיל אמרה “אוף, אתה סתם לא מסכים. אבא היה מאוד נסער ואמר “לכי לחדר שלך”. אביגיל הלכה בכעס ואמרה “זה לא הוגן” אבל אביגיל אוהבת לשבור חוקים ולכן היא לא גילתה לאבא שלה שיש לה ארון גדול שיכול להתפרק והיא יכולה לעבור דרכו החוצה. אבל הייתה לה בעיה במה שהיא תכננה, שאביגיל השאירה את כל הדברים שלה בסלון ועכשיו היא לא יכלה לקחת אותם איתה למסע דרך הארון. אבל אז היא החליטה שבכל זאת היא יוצאת ליער וכך היא יצאה לבדה.
בתחילת היער אביגיל לא פחדה אבל אז פתאום ראתה נחל גדול. אביגיל שהייתה מאוד אמיצה לא פחדה ונכנסה לנחל, ואז פתאום היא רק שמה את הרגל במים וטבעה. פתאום משום מקום, בתוך המים היא ראתה מערה. היא הסתכלה למעלה וראתה רק מים ואז היא הסתכלה ימינה ופתאום ראתה שביל. הסתכלה שמאלה וראתה עוד שביל, הסתכלה אחורה ולפתע שמעה קול, קול מוזר. אביגיל התקרבה לאט לאט לכיוון הקול ואז שמעה שאגה, אביגיל רצה אל מחילה שראתה ושמעה נחש ואז רצה לצד השני ולא שמעה כלום. אביגיל כבר הייתה רגועה אבל אז היא ראתה ביצה גדולה, היא פתחה את הביצה וראתה יצור קטן עם שתי קרניים עין אחת ושתי כנפיים, באותו הרגע נכנסה מפלצת גדולה ששאגה בקול גדול, אביגיל פחדה מאוד, ברחה ונשמה עמוק, היא חשבה שאבא יוסי צדק ועכשיו היא כבר ממש רצתה לחזור הביתה, ואז המפלצת הקטנה באה ודיברה. אביגיל נבהלה אבל המפלצת אמרה “אל תדאגי, אני לא אפגע בך מי ששאגה עליך קודם הייתה אמא שלי, אמא פחדה שתפגעי בי אבל הסברתי לה שאת לא ידעת שאני הבן שלה” אביגיל הייתה בהלם היא לא האמינה ושאלה אותו “יש לך אבא?” המפלצת ענתה “לא, אין לי אבא” “ולי יש רק אבא” אמרה אביגיל “עכשיו בואי לאמא שלי” אביגיל ענתה “לא! ולא! אני מפחדת” “אל תדאגי” אמרה המפלצת “היא לא מסוכנת” .בסוף אביגיל החליטה לסמוך עליה ובאה ושאלה “איך קוראים לך?” המפלצת כעסה וגם המפלצת הקטנה כעסה. אביגיל בכתה, פתאום היא נזכרה במה שאבא אמר לה “זה מסוכן מדי את לא יכולה ללכת”. פתאום היא שמעה את אבא. הוא צעק “אביגיל! אביגיל!” ואז היא צעקה “אבא אני כאן, מתחת למים” אבל אבא לא שמע כלום, אביגיל התפלאה שהוא עבר את הנהר בלי ליפול, ואז היצור הקטן בא ואמר לה “את נשלחת כדי להוציא אותי מהביצה, בגלל זה אבא שלך לא נפל למים” ואז אמא של המפלצת אמרה “אני לא יעשה לך כלום, רק רציתי לבדוק שאת מתגברת על הפחד” הם אמרו שניהם ביחד, “אנחנו ניקח אותך הביתה” הם הלכו בשביל שבו נשמע הנחש, אביגיל פחדה ולא ידעה מה לעשות אבל התגברה על הפחדים, ואז היא ראתה את אבא שלה וחיבקה אותו וגם אמרה “אתה צדקת” ואז הוא אמר “זה בסדר מתוקה שלי, הכול היה לפי התוכנית” אביגיל שמחה וחיבקה אותו.
סוף
