המפונה שלי

ברגע הדלקת השמש כבר לא היתה לי סבלנות אז ביקשתי מאמא אמא בואי נלך אין לי מה לעשות פה ואני
לא מכירה כאן אף אחד ואמא ענתה לי בסדר אני אני לא אתווכח איתך ובדרך החוצה פגשנו אמא וילדה
שאני לא מכירה אבל כניראה שאמא שלי כן מכירה אותן אמא שלי התחילה לדבר עם אישה הזאת ואני
והילדה מתביישות כל אחת מאחורי אמא שלה וברגע שהסתכלתי בעיני השקד שלה ראיתי שאנחנו הולכות
להיות חברות טובות אז תפסתי אומץ והלכתי על זה אמרתי לה בקול חלוש שלום אני זהר איך קוראים לך
שאלתי והיא ענתה לי קוראים לי שקד שאלתי אותה גם מה היא הכי אוהבת לאכול מה הצבע האהוב וגם
מה המשחק האהוב עליה ומסתבר שהמשחק האהוב עליה הוא פלמוביל וזה המשחק האהוב עלי וכך
ידעתי שאנחנו נהיה חברות הכי טובות דיברנו עוד ועוד קצת והבנתי שהערב הזה שינה לי את חיי אבל לפני
שבועיים אני לא ידעתי שהיא קיימת בתחילת המלחמה היו הרבה אזעקות במיוחד בעוטף עזה חלק מעוטף
עזה זה כפר מימון בכפר מימון היו הרבה אזעקות וכל כפר מימון התפנה משם למלון בירושלים ושמו
לאונרדו פלאזה ושם הכרנו הלכנו לשחק אחת אצל השנייה כל יום היה כיף לשחק דיברנו שמחנו צחקנו
כעסנו בכינו בילינו הרבה ביחד הלכנו לגלידה לקניון לפארק המסילה ובעיקר שהיינו במלון ופעם אחת
הגעתי ללמלון לאונרדו פלזה כדי לבקר את שקד ובדיוק היה ארוחת צהריים אז הצטרפתי אליהם זה היה
שניצלים עם פיתה אז אני לקחתי שניצל עם פיתה ואז שאלתי את שקד שלקחה רק שניצל למה את לא
לוקחת גם פיתה ושקד ענתה לי לא סיפרתי לך אני צליאקית ואז שאלתי מה זה צליאקית ושקד ענתה לי זה
אנשים שאלרגים לגלוטן ואז אמרתי לה אני שמחה לגלות ידע עלייך לאחר 3 וחצי חודשים של כיף רגע
הפרדה המר והקשה הגיע הגעתי למלון סיכמנו את החברות שלי ושל שקד הם קנו לנו מתנות וניפרדנו
לשלום היה זה היה יום רביעי שאני לא אשכח לעולם ולאחר מכן ביום חמישי הם חזרו לבית המחבק
והאוהב שבכפר מימון וביום הזה שמחתי ונעצבתי שמחתי בישביל שקד שהיא חוזרת הביתה אבל נעצבתי
בשבילי שעכשיו אני כבר לא אפגוש אותה יותר ועד היום נישארתי עם זיכרונות חברות שלנו איך עשינו
שתויות ואיך היא ואני הכרנו אחת לשניה חברות חדשות והחלום הכי גדול שלה זה ליהיות פסנתרנית אז
אני ואמא מצאנו לה חוג פסנתר ואני הלכתי לכל השיעורים שלה ליראות איך חברתי הכישרונית מנגנת היא
ניגנה מרצון ומשימחה ואחרי כל שיעור שלה הינו משחקות ביחד והיה לנו כיף מאוד ואני והיא הבטחנו אחת
לשניה שניתקשר גם קשקשה נדבר ונפרוק הכל וגם נמשיך לבלות יחד למרות המצב הקשה אנחנו מאוד
אוהבות אחת את השניה ושמחות שהיכרנו ותמיד אנחנו צוחקות ונהנות ביחד ואני ממש בטוחה שעכשיו
היא ממש שמחה בכפר מימון.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »