“הצילו” צעקתי “עזרו לנו!” צעקה ג’וי. אבל רגע, בואו נחזור אחורה לאותו היום, שמצאנו אותה. באחד מימי שלישי אני וחברתי ג’וי בדיוק חזרנו הביתה אבל ג’וי החליטה ללכת בכיוון שונה הפעם “אהה ג’וי אף פעם לא הייתי כאן” אמרתי בדאגה, “קדימה נעי זה יהיה כיף” אמרה ג’וי (נעי הוא שמי)
“בסדר” אמרתי, ממש פחדתי, הלכנו וראינו מערה, שמענו קול “הכנסו” אמר קול משונה “מה?” צעקתי “הכנסו” אמר שוב הקול. ראיתי את ג’וי רצה אל המערה “ג’וי את בטוחה?” שאלתי אותה, “לדעתי היינו צריכות לקרוא למשטרה” אמרתי, “אל תפחדי נעי” אמרה ג’וי “אני לא פוחדת אני חושבת בהגיון” אמרתי אבל לפני ששמתי לב ג’וי רצה למערה “ג’וי חכי!” צעקתי “נו בואי” היא צעקה אליי, רצתי אליה ונכנסתי לתוך המערה, לא ראיתי דבר “נעי בואי הנה!” שמעתי את הקול של ג’וי ” ג’וי אני באה!” רצתי אל עבר הקול וראיתי את ג’וי כלואה בסוג של גביש קרח “ג’וי?” “היי נעי” שמעתי את אותו הקול שביקש שניכנס.
“אהה מי אתה?” שאלתי בפחד “אני כאן” שמעתי את הקול ואז ראיתי משהו יוצא מהתקרה מין תולעת ענקית, לא היה לה פרצוף ,גופה היה שחור וראשה לבן “אההה!” צעקתי בקול רם לא יכולתי לעמוד בזה פשוט הכאתי במפלצת, “אהההה” צעקה המפלצת “איך את מעיזה? את לא מודעת לכוח העצום שלי!” “אההה!” צעקתי ואז שמתי לב שהקרחון שבו ג’וי הייתה לכודה נמס, היא נפלה.
“אהה ג’וי רוצי מהר אין זמן להסביר” אמרתי ומיהרתי לרוץ איתה “נעי מה קורה?” שאלה ג’וי, “אין זמן להסביר פשוט רוצי” אמרתי מבוהלת ראינו את התולעת רצה לעברנו ואז ראינו אותו פולט בדבר הנראה כמו בועה ואז היינו בבית ג’וי “מה זה?” שאלתי מבולבלת “אוי לא” אמרה ג’וי מפוחדת “מה קרה ג’וי?” שאלתי ואז שמעתי “מה זאת אומרת אבא לא חוזר?” שמעתי קול
“אני מצטערת מתוקה אבל הוא הפסיד בקרב הזה” ראיתי את ג’וי ואת אימה בוכות
“ג’וי מה קורה?” שאלתי אותה וראיתי שהיא בוכה “ג’וי את בסדר?” שאלתי “זה לא בסדר” אמרה ג’וי בבכי ראיתי את ג’וי ואימה בבית קברות אם תמונה של אביה “אבא שלך נפטר ולא סיפרת לי!?” שאלתי, מופתעת ביותר.
“אני ממש מצטערת לא היה לי האומץ לספר לך” אמרה ג’וי בקול חלש ואז התמונה השתנתה: זה היה בית הספר “היי ילדה, תני לי את כל מה שיש לך” שמענו, ג’וי ואני הסתכלנו, זו הייתי אני בכיתה אל”ף אני זוכרת את הפעם הזו כשבריונים תקפו אותי ככה התחיל עליי החרם “עשו עלייך חרם!?” שאלה ג’וי “טוב כן…” חזרנו למערה המשכנו לרוץ “הצילווווו” צעקתי. ” תעזרו לנוו!!!!!” צעקה ג’וי “למה אתה עושה את זה?” שאלתי, היצור הפסיק “תביני אני רוח רפאים אני חושף שקרים” הסביר “אבל למה?” “כשהייתי בחיים הייתי ילד כמו כולם עד שנטיף נפל אל ראשי במערה הזו יכולתי להיות ילד רגיל ולהפוך למפלצת שאתן רואות עכשיו ,לא סיפרתי לאף אחד אבל מישהו גילה ונשבעתי לנקום באותו הילד שסיפר לכולם”
פתאום פיצוץ בלבן הופיע והיצור לא היה עוד עכשיו היה רק ילד בלונדיני לובש בגדים שחורים “שיתפתי, אני כבר לא מקולל?” הילד רץ וחיבק אותנו מאז אנחנו חברים והמערה היא מקום מפגש וזה רק אומר שנגיעה בלב תספיק להסיר קללה .
