המערה הקסומה/רוני ציון חזן כיתה ג3 ביה”ס מעלה שמעוני ראשל”צ
פעם אחת היה ילד ושמו שימי . הוא היה ילד חכם ואהב לחקור. היו לו עוד שתי אחיות שקראו להם רינה ויעל.
שימי תמיד לקח איתו תיק צד בצבע חום. בתיק היה ספר מיוחד על כל מיני דברים מגניבים. לספר קראו “מדעילד”. בתיק היה גם פנס מיוחד ועט. יום אחד שימי קם ואמר איזה בוקר יפה , הוא הסיר את השמיכה, פתח את הארון, לקח מכנסים שחורים וחולצה ירוקה, פשט את הפיג’מה, לבש את הבגדים ואז הוא אמר להורים שלו: “אתמול ראיתי מערה ואני רוצה להיכנס אליה ולבדוק מה יש בה”. “טוב” אמרו ההורים. שימי לקח את התיק שלו ויצא. אמא סגרה את הדלת והם נכנסו לאוטו. שימי הראה להורים שלו איפה המער. הם נכנסו ואז הם ראו מערה קסומה. הם כל כך התלהבו. פתאום, הם ראו מדרגות שמובילות לאור. הם עלו במדרגות וראו שלט שכתוב בו עיר החלומות. באותו רגע אמא ראתה והתקשרה למשאית הובלות שתעביר להם את הדברים שבבית . הם נכנסו לעיר החלומות וראו מלא דוכנים של ממתקים. בדיוק באותו הזמן מישהו שהם לא הכירו אמר אתם נראים חדשים בעיר החלומות. “נכון ,כן” אמרו אבא ואמא. הוא הוציא משקית כלשהי מכונה מיוחדת שכל מה שמבקשים ורוצים אז מקבלים אותו מיד.
רינה, אחות של שימי אמרה סתם מאכל שלא קיים וקראה למאכל ” סוכריות היער”. פתאום, היא הרגישה משהו ביד. היא הסתכלה וראתה שקית, שיש ביד שלה שקית עם סוכריות יער!
כל המשפחה התפלאה. באותו זמן צלצל הפלאפון של אמא. הנהג של משאית ההובלות התקשר ואמר שהם הגיעו. אמא ענתה: ” יופי בואו תעבירו את החפצים לבית הוורוד” ובאותו הזמן המכשיר המיוחד היה דלוק ביד שלה. ובאותו הרגע כל הדברים נכנסו לבית הוורוד. המשפחה נכנסה לבית וראתה את כל החפצים כבר בתוך הבית! שימי אמר: “אנחנו נישאר עם הבית כאן ולכל מקום שנלך לא נעביר את הבית כי יש לנו את המכשיר המיוחד שעוזר לנו לעשות מה שאנחנו מבקשים”. לכל ילד היה חדר משלו והם היו צריכים לסדר את החפצים בחדרים. שימי ניזכר, “רגע, לא צריך להתאמץ, תדליקו את המכשירים והם יסדרו הכל. אתם צריכים רק להגיד להם איפה לשים כל דבר וזה פשוט קורה!
כשסיימו לסדר הם יצאו לראות את בית הספר החדש כדי להראות את הכיתה לשימי ואחים שלו. כשנכנסו לכיתה הם ראו שהם מכירים את כל צוות בית הספר. לאחר מכן, הם הלכו להכיר את המחנכים של הילדים. הם דיברו עם המורה של רינה וכשהם סיימו, שימי ביקש מאמא להישאר עוד קצת זמן בחוץ. אמא הסכימה, שימי הסתובב ופתאום הוא ראה מגלשה צבעונית שבראשה כתוב: בעיר החלומות יש קיבוץ מגלשות”. שימי רץ הביתה וסיפר להוריו את מה שקרה. ההורים שלו אמרו: “שימי, נראה לנו שלהיום זה מספיק וצריך להיות קצת בבית”. שימי אמר: “אמא, צריך לאכול ארוחת ערב, להתקלח ולישון”. אבא קרא לכל הילדים לאכול וכל הילדים באו.
יעל שאלה את אבא מה יש לאכול ואבא אמר שכולם אוכלים פנקייקים עם מייפלץ כל הילדים קפצו ושמחו וכשהם סיימו לאכול הם ברכו ברכת המזון, צחצחו שיניים, הלכו למיטה, אמרו קריאת שמע, התכסו בשמיכה ונרדמו. כשהגיע הבוקר על הילדים קמו והתארגנו בזריזות. אמא הלכה לחדר של שימי ואמרה לו :” רצית להראות לנו את המגלשה המיוחדת”. “נכון” אמר שימי, “תודה שהזכרת לי”. הוא לקח את התיק וסיפר לאחים שלו על המגלשה שראה אתמול. נאחים שלו אמרו איזה כיף. שימי אמר לכולם למלא שלוש שקיות של ממתקים. פתאום, שימי הרגיש שמשהו מסנוור אותו, הוא שפשף את העיניים וראה אור מהחלון. הוא אמר: “מה זה? זה היה רק חלום?! הלוואי ואני אוכל להמשיך לחלום את ההמשך כי זה היה מרתק!”
בלילה, שימי ניסה להיזכר בסיפור אבל הוא הצליח להיזכר. הוא היה עצוב ואז הוא אמר לעצמו: ” אני אחשוב על חלום מרתק ומתוק כמו הקודם”.
