מעבר בין עיר לקיבוץ
שלום אני טוהר דגן , יש לי אח גדול בשם תומר ואחות קטנה בשם עופרי , להורים שלי קוראים אלחנן ואסתר
לפני שנתיים בערך גרנו בעיר בית שמש , בבניין חדש בעל 15 קומות ,
אני גרתי בקומה 9.
בכיתה א’ למדתי בבית ספר “הראל” שנמצא ברמת בית שמש ,
הייתה לי מורה בשם בתיה וסייעת בשם עדי .
מאוד נהניתי מבית הספר , מהחוויות הלימוד ומהחברות .
כשעברתי ביחד עם משפחתי לקיבוץ חפץ חיים עברו שנתיים אבל לפעמים אני עוצמת עיניים ועדיין מצליחה לזכור את הבית בבית שמש ואת הבית הספר בו למדתי.
אני זוכרת את החברות ואת המורות ואני עדיין מצליחה לשמוע את רעשי העיר , צפירות המכוניות , רעשי האמבולנסים והמשטרות, את הטריקות בחדר המדרגות ואת קולות השכנים מקומות אחרות .
אני זוכרת שבעיר כל דבר היה קרוב , כמו חנויות, קופות חולים, גני שעשועים קטנים מתחת לבית.
כשאמא ואבא החליטו על מעבר דירה לקיבוץ הרגשתי עצובה וכעוסה , לא רציתי לעבור דירה ולעזוב את חברותיי ואת בית הספר שכל כך אהבתי , לא ידעתי אם לשמוח או לבכות, לא ידעתי מי תישן לי בחדר והכל היה באי וודאות .
ביום המעבר אמא אספה אותי ואת אחותי וראינו שהבית ריק והרגשנו עצוב ואמא ואבא חיזקו אותנו , הסבירו לנו שכל שינוי הוא התחלה חדשה .
אבל בקיבוץ הכל נראה אחרת , הבית לא גבוה רק קומה אחת עם גינה ומרחבים , הגענו לדירה קטנה יחסית לדירה שגרנו בבית שמש, מחוץ לבית היה דשא גדול , טרמפולינה וטרקטרונים, מיד התחברנו ונהנינו מהחופש.
בבוקר אפשר להריח פריחה במקום לשמוע רכבים מתחת לבית .
ביום הראשון ללימודים בכיתה ב’ בבית הספר ברויאר קצת חששתי מכיוון שלא הכרתי אף אחת , אחר כך הכרתי את בנות חפץ חיים והרגשתי יותר בנוח ,
הכרתי את בר השכנה שלי בקיבוץ ולמדה בכיתה שלנו , בר שיתפה אותי שאבא שלה עובד ברפת ואחה”צ היא הזמינה אותי לבקר את אבא שלה ברפת ולשחק איתה בקיבוץ
עם הזמן למדתי בקיבוץ דברים כמו : לרכב על האופניים הלבנות שלי שאבא ואמא קנו לי לכבוד היום הולדת , למדתי להסתובב בקיבוץ בלי נעליים , למדתי לנסוע בטרקטורונים שאבא ואמא קנו לנו,
כל אורח שמגיע אלינו לביקור אני לוקחת אותו לרפת לראות את הפרות , לפעמים לצפות בחליבה ולפעמים להתגלגל על הכותנה בקיבוץ .
הדבר שאני אוהבת בקיבוץ הוא החופש , המרחבים והחברות.
אני מרגישה שאני עושה חסד בכך שאני מבקרת את סבא וסבתא המבוגרים שלי , מביאה להם כמעט כל יום אוכל חם שאמא שלי מכינה.
לאחר כחצי שנה עברנו לבית קרוב, אבא שיפץ את הבית וסידר לי ולעופרי אחותי חדר כייפי של בנות .
אבא בנה מחוץ לבית פרגולה סגורה ששמשה אותנו גם כסוכה ומשמשת כמקום אירוח לקידושים , לארוחות שבת ולכל מה שרוצים.
אני נהנית שחברים ומשפחה מגיעים להתארח אצלנו בקיבוץ ונהנים כמו שאני נהנית.
היום אני נמצאת בכיתה ג’ בברויאר ,בכיתה של המורה אורית כהן .
אני אוהבת את המורות ואת החברות ,המקצועות שאני הכי אוהבת ללמוד הם אנגלית וספורט.
המשחק שאני הכי אוהבת לשחק הוא חיי אפיק עם רוב בנות הכיתה.
