המעבדה הסודית של המנהלת

היי, אני איתי. יש לי סיפור, האמת שזה סיפור מאוד מעניין. בטח אתם מצפים שאתחיל את הסיפור ב.. “היה היה” או..”הכל התחיל בזה ש..” או..      “פעם אחת לפני הרבה שנים..” או.. טוב נו הבנתם כבר. האמת, שהסיפור שלי קרה ממש לא מזמן. זה קרה לפני שבועיים וקצת, בבוקר רגיל של בית ספר. הכל התחיל בזה ש.. רגע! אמרתי שלא תחיל כך את הסיפור. אוקיי ,היה היה פעם … רגע! אמרתי שלא אתחיל גם כך את הסיפור. אתם יודעים מה?! אתחיל את הסיפור שלי כפי שהוא באמת התחיל. כמו שאמרתי, זה קרה בבוקר רגיל של בית ספר, ישנתי אצל סבא בלילה הזה. סבא, הבטיח שיקח אותי ליום כיף באותו יום, אך לחוסר מזלי התירוץ הזה שהיה אמיתי,לא עבד. סבא הכין לי שוקו חם, לעצמו הכין קפה שצבעו צבוע בשחור. הקפה שלו המכונה “קפה שחור” היה נראה ללא חיים. אפילו סבא נתן לי לטעום קצת. זה מגעיל כזה וקצת מר, למען האמת, מאוד מר. סבא הסיע אותי לבית הספר, ואפילו עשה לי שק קמח מהחניה עד לכניסה. איחרתי לכיתה, כי בדיוק פגשתי כמה מחבריי הטובים. המורה שלחה אותי לחדר המנהלת, אז חיכיתי ליד החדר עד שהמנהלת תתפנה אליי. שמעתי מבחוץ את המנהלת מרימה את קולה על אחד האנשים שהייתה איתם בפגישה. אני זוכר מילה במילה את מה שאמרה לו. היא אמרה לו:”מתי זה יקרה כבר אה? אמרת שיש פריצת דרך. אברהם אביגל יגלה אותנו וזה יהיה הסוף שלנו! אני מרגישה את זה, הסוף של המעבדה קרב ובא”. בהתחלה, לא הבנתי על מה מדברת המנהלת, עד ששמעתי את שמו של סבי בין דבריה. השתתקתי לכמה רגעים, לא הבנתי מדוע יש לה את הזכות לדבר על סבי. בינתיים, הלכתי להירשם במזכירות. כשחזרתי לחוץ חדר המנהלת, היא ניגשה אליי, והיא הייתה כל כך עצבנית. התלתלים שלה עמדו, למרות שהשיער שלה היה חלק. היא לא אמרה כלום, פשוט שתקה וסימנה לי ללכת לכיתה. כשהסתיימו הלימודים, סבא בא לקחת אותי. כל הדרך לבית של סבא, הייתי מבולבל, לא הבנתי מה הקשר בין סבא שלי, אדם מבוגר, למנהלת, אישה יחסית צעירה.  כשהגענו לבית של סבא, התארגנו מהר, היינו צריכים ללכת להופעה של הזמר האהוב עליי, כחלק מתוכנן מהיום הכיף שלי עם סבא. כשסיימנו להתארגן, סבא לקח את מפתחות הקולנועית שלו ונסענו. לסבא הייתה גם קולנועית בנוסף לרכב הקטן שלו. ההופעה הייתה במרחק של קילומטר וחצי,נסענו בקולנועית מכיוון שזה היה המרחק בין הבית של סבא להופעה. כשהגענו, היה כל כך כיף! ואני הייתי שמח כל כך. כשההופעה הסתיימה, לא מצאנו את הדרך החוצה, אז איכשהו הגענו למאחורי הקלעים. פגשתי שם את הזמר האהוב עליי! זה שהופיע, כל כך התרגשתי וביקשתי סלפי, וכמובן שהסכים, ועזר לנו למצוא את הדרך. החלק השני של יום הכיף, היה כשאני וסבא הלכנו למסעדה קרובה. הזמנו לאכול וסבא הלך לשירותים לרגע. באותה השניה, כשסבא הלך לשירותים, הרגשתי שזו ההזדמנות לי לשאול את סבא איך הוא והמנהלת של בית הספר שלי קשורים. סבא חזר מן השירותים ואני, תפסתי אומץ ושאלתי אותו:” סבא, איך אתה קשור למנהלת בית הספר שלי? היא דיברה עליך היום, וגם על מעבדה סודית”. סבא השיב: “באמת? איני יודע על איזו מעבדה מדובר. אולם היא אמרה אתה השם שלי? “אברהם אלינוב”? הסברתי לסבא שהיא אמרה אברהם אביגל, ומסתבר ששמעתי פעם את שם המשפחה אביגל, אך כנראה קישרתי בין השם שלו לשם המשפחה, מרוב הזמן שבילינו יחד. כמה שבועות לאחר מכן, המנהלת עזבה את בית הספר וכיום, אחר כמה שבועות מן המקרה, איני יודע על איזו מעבדה מדובר, או מי זה “אברהם אביגל”. אך כנראה שלא עולם לא אדע.