המסע

“קום ערן אתה תאחר לבית הספר .”

“אימא תני לי דקה”, “לא אין לך זמן, עוד שנייה ההסעה שלך יוצאת לבית ספר”.

“אימא הכנת לי כריכים “?  “כן, רק תתארגן זריז”.

טוב, שכחתי להציג את עצמי ,אני ערן, בן 11, אוהב כדורגל, לומד בכיתה ו’, ויש לי 2 אחים.
אני לומד בבית ספר “חקלאות יסודי” וזה ממש כיף כי אנחנו כל היום שותלים כל מיני דברים למשל: תפוזים, מלפפונים וגמבות. “המורה מה נשתול היום ? “אז ככה, היום לא נשתול כי אין לנו גרעינים”. “מה, אז מה נעשה היום ? “טוב, היום אתם תהיו חוקרים קטנים”. “אוף, זה משעמם בטירוף”! “אז תכתבו במחברות”.  ” לא, אוקי נעשה מה שצריך רק כדי שלא נכתוב במחברות”. ” יופי ,כך חשבתי, אז אתם תצאו להרפתקה, מוכנים ? אנחנו ארגנו לכם תיקים עם כל מה שצריך, קדימה”.

כעבור 30 דקות במדבר:  “אנחנו צמאים”. ” תתמודדו ,אתם ילדים מספיק גדולים”.

ופתאום אחד הילדים רואה מעיין וכולם אומרים “מה, איפה? אתה בטוח שזה לא פטה מורגאנה?”

אבל זה לא היה מעיין, וגם את המורה פתאום ולא מצאנו.

בלי מצפן, בלי מפה, בלי הדרכה והכי חשוב היינו במדבר לגמרי לבד! “תגידו, מישהו יודע אולי איך לנווט ?”  הייתה פשוט דממה מוחלטת… ואז נתקענו עם נץ שהסתובב סביבנו וזה היה נראה כאילו הוא הולך לנשוך אותנו. טוב לפחות לא יכול להיות יותר גרוע מזה. אבל אז הגיעה סופת חול ענקית” וואו, מישהו יודע איך אפשר לצאת מסופות” ? צעקתי ומישהו ענה לי: “כן, פשוט תסתובב ואז תשחה ותבלע חול ותירק אותו”. “תגיד, אתה בטוח לגבי זה?”  “, כן הינה זה בא, להסתובב! לשחות! לבלוע! לירוק”!

טוב, תוך כדי ההימלטות מהסופה אני מציע לשחק. “מכירים קוואה קוואה דלאומה ? ” כן, קדימה בואו נתחיל לשחק קוואה קוואה דלאומה.. ” ואז האחרון  נתן כאפה במקום כיף וכווווווולם צחקו צחוק גדול ופתאום סוף כל סוף הגענו לבית של אנשים, נכנסנו לבית ואיזה זקן ענה לנו: “שלום ילדים מה אתם רוצים?” “אתה תסכים לתת לנו מצפן ומפה וגם ארוחה ?”  “בשמחה!!!” “ישששששששש ” כולם צרחו ואכלו. לקחנו מהזקן מצפן ומפה והוא אמר לנו: “אתם  תצטרכו לעבור את הר הגעש, הגבול ושדה השודדים ואחרי כמה קילומטרים תגיעו.” טוב, יצאנו מהבית שלו אסירי תודה ופתאום אני קולט שהוא שם לנו מים ואוכל בתיקים שלנו.

“טוב חברים, לפי המפה בעוד 6 קילומטר אנחנו נגיע להר הגעש.  הגענו אנחנו 90 מטר מההר געש, שימו ידיים על הראש ורוצוווו…

כעבור 30 דקות הנה הגענו לשדה השודדים. “אימלה, שודד גנב לי את התיק בלי שראיתי ,רוצוווווו “

יופי עברנו את זה כמעט בשלום עכשיו נשאר רק לחצות את הגבול.

“היי יש לכם תעודת זהות”  “לאאאא”  “אוקי אז אין לכם אישור כניסה, עכשיו עופו לי מהפנים יאללה קישטה ילדים”  “לא, אנחנו עוברים!”  ואכן עברנו והגענו לבית ספר.  סיפרנו לשומר  שהיינו במדבר לבד, הגענו להר געש, עברנו בשדה השודדים ועברנו את הגבול.

“שלום אימוש את לא מבינה מה עברתי ?” “אני יודעת”  “תחזרי שנית?” “אני יודעת כי אני ארגנתי את כל זה”  “מה???”  “כי אתה לא התעוררת בזמן, אז תחשוב מה יקרה כשתריב עם אחים שלך…”.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »