המסע של נחמה
כתבה: שי קריא
כיתה: ב1
שם המחנכת: המורה נוי טמיר
בית ספר: ממ”ד ארנונה, ירושלים
בבית קטן בארץ רחוקה ששמה רוסיה חיו מרדכי ופריידה לייבוביץ. להם היה בן בשם ישעיהו וכשהוא היה בן שנתיים נולדה לו אחות קטנה – ההורים החליטו לקרוא לילדה הקטנה בשם – נחמה. ההורים של נחמה מאוד אהבו את ארץ ישראל ואת השפה העברית, והם חינכו את נחמה ואח שלה שהלימודים מאוד מאוד חשובים. כך הילדים מאוד אהבו ללכת לבית הספר וללמוד. גם אחרי הצהריים השקיעו האחים בשיעורי הבית.
אחד השיעורים שנחמה הקטנה מאוד מאוד אהבה היה שיעור תורה. נחמה אהבה לקרוא את הסיפורים בתורה ולדמיין איך זה היה פעם. היא דמיינה איך ומה רואים שם. היא דמיינה איך אברהם אבינו ישב בפתח האוהל שלו וחיכה לאורחים שיבואו. היא דמיינה איך המכות במצרים היו נראות, היא דמיינה איך מרים הנביאה לקחה את תוף המרים ושרה עם כל הנשים של בני ישראל אחרי קריאת ים סוף. נחמה הקטנה דמיינה כל כך הרבה עד שהיא הרגישה לפעמים שהיא ממש נמצאת שם בין דפי החומש. פעם אחת אמא של נחמה אפילו הייתה צריכה להפריע לה באמצע הקריאה בחומש ולהגיד לה: “נחמה, הגיע הזמן ללכת לאכול, לצחצח שיניים וללכת לישון – די לקרוא בחומש”. אבל נחמה לא הפסיקה – גם אחרי הארוחה המשיכה נחמה ללמוד וללמוד, לקורא ולקרוא (אפילו כל הלילה). בבית הספר המשיכה נחמה להיות תלמידה מצטיינת וללמוד עוד ועוד בעיקר בשיעורי התורה.
כבר בגיל צעיר החליטה נחמה כשהיא תהייה גדולה היא רוצה להיות מורה, ולא סתם מורה – מחנכת שמלמדת שיעור תורה. היא דמיינה איך כולן יאהבו את התורה שהיא מלמדת, ואיך יבנה בית המקדש. כשנחמה סיימה את בית הספר היא רצתה להמשיך ללמוד. היא הלכה לבית ספר מיוחד שלימד אותה איך להיות מורה לתורה. היא גם הלכה לאוניברסיטה. היה לה מאוד מאוד כיף. כשהיא סיימה את הלימודים היא הגשימה את החלום שלה והפכה להיות מורה. היא מאוד אהבה ללמד – והילדים והילדות מאוד אהבו אותה. כל הילדים והילדות בכיתה רצו להיות כמו המורה נחמה כשהם יהיו גדולים. נחמה לימדה המון ילדים וילדות בבית ספר, וכולם אהבו אותה מאוד מאוד.
יום אחד כמה תלמידות סיימו את השיעורים עם המורה נחמה. הן ישבו בבית וממשש היו עצובות שהן סיימו את השיעורים עם המורה נחמה. הן לא רצו להפסיק. הן רצו להמשיך וללמוד כמו שהמורה נחמה מלמדת. אז הן החליטו לבקש ממנה והן אמרו לה שהן התגעגעו אליה מאוד מאוד מאוד, ושהן רוצות להמשיך וללמוד איתה את פרשת השבוע.
המורה נחמה חייכה, ואמרה “איזה כיף שאוהבים את השיעורים שלי!” היא גם מייד אמרה: “יש לי רעיון! כל יום שישי אני אתן לכן מכתבים של פרשת השבוע עם שאלות. המכתבים לא יהיו עם תשובות – ואתן תצטרכו לכתוב לי תשובות לשאלות שאשאל אתכן. תשלחו לי את התשובות ואני אגיד לכן אם כן או לא.”
המכתבים מהר מאוד התגלו, וכל התלמידים והתלמידות של נחמה רצו גם. נחמה איכשהו הספיקה לכתוב לכולם את המכתבים. עד היום המכתבים של נחמה על פרשת השבוע שמורים בבתים של מי שהיא שלחה לה.
ועד היום יש בתים שבכל שבוע לומדים פרשת שבוע מהגיליונות של נחמה.
