המסע שלי: מהאנטישמיות בצרפת לחברים בישראל
שלום, קוראים לי נתן. אני עוד מעט בן 11 ואני בכיתה ה’. רציתי לספר לכם על העלייה שלי. כשגרתי עדיין בצרפת, הלך לי בסדר גמור עם החברים בגן. היום אני יכול לומר לכם שאני לא מתחרט על זה שעליתי לארץ. פעם, לא הייתי גר במקומות שאפשר לצאת חופשי ככה עם החברים. אני גרתי במקומות של גויים. גרתי בפריז.
יום אחד, כשעוד היינו גרים בפריז, חבר של אבא שלי התקשר ואמר: “אתה לא רוצה כבר לעלות לארץ הקודש? כדי שלא תיתקע כאן עם הילדים?”. אבא שלי ענה לו: “ולמה אתה לא עולה לישראל?” וחבר של אבא שלי אמר לו: “אני כבר עברתי את הקושי הזה… הילדים שלי כבר גדולים. אבל אם אתה לא תעלה עכשיו לישראל, אתה תיתקע כאן אז קח הכל ותעלה לארץ הקודש!”. אבא שלי ענה לו: “מה פתאום. די כבר. תפסיק… אם אני אעלה עם המשפחה לישראל יהיה לנו מאוד קשה”.
לאחר חודש, אני ואמא שלי הלכנו לטייל בפארק יפה וגדול בפריז שנמצא ליד הבית שלנו. אני שיחקתי במגלשות ונהניתי. ואז פתאום, הגיעו חבורת ערבים! הם החליטו להסביר לנו שזה הפארק שלהם…. אמא שלי ענתה להם: “זה הפארק של כולם!”. הערבים התחילו לדחוף את אמא שלי ולהעיף אותה! אנשים מסביב הסתכלו, אבל לא עזרו לנו בכלל. נלחצתי מאוד. לא ידעתי מה לעשות. הייתי קטן. אמא שלי התקשרה למשטרה. כשהשוטר הגיע, אמא שלי הסבירה לו מה קרה, ושיש כאלה שחושבים שזה הפארק שלהם ואיך הם דחפו אותה. המשטרה עצרה את קבוצת הערבים, ונתנה להם קנס של 270 יורו.
אבא שלי בדיוק הגיע לפארק, ולא הבין מה קרה. הוא רק ראה את אמא שלי ואותי בהיסטריה. לאחר שהוא שמע את כל הסיפור וחזרנו הביתה, הוא התקשר לחבר שלו שוב ואמר לו: “אתה צודק. הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל!”
לאחר יום אבא שלי התחיל לברר על עבודה בארץ ישראל דרך הסוכנות היהודית. קיבלנו את האישורים. הציעו לנו כמה אופציות למקומות לגור בהם בארץ ישראל: בית- שמש ופדואל. ההורים שלי החליטו לעלות לישוב פדואל והסבירו לנו מה לעשות כדי להתארגן לעליה. בפסח ההורים שלי הודיעו לכל המשפחה שאנחנו עולים לארץ. כולם שמחו מאוד בשבילנו למרות שהם ידעו שנהיה מאוד רחוקים מהם.
אני הייתי בלחץ גדול. פחדתי מההתחלה החדשה- בית חדש, חברים חדשים, שפה חדשה. אבל לאט לאט הרגשתי אחרת. זה היה נחמד שהכל כאן כשר וכולם נחמדים, למרות שהיה לי קשה להכיר חברים חדשים בגלל השפה. גם להורים שלי היה בהתחלה קשה למצוא עבודה בשפה חדשה, והם הלכו ללמוד עברית באולפן. יום אחד המורה של העולים הגיעה לכיתה שלי להוציא אותי ללמוד באולפן וזה עזר לי ללמוד את השפה החדשה ולהרגיש בטוח. גם המורה בכיתה מבינה מתי אני צריך עזרה. בינתיים, עם הזמן, ההורים שלי כבר מצאו עבודה, אני למדתי עברית והכרתי הרבה חברים. והיום אני לא מתחרט על העלייה שלנו, למרות הקושי הגדול שהיה בהתחלה. גם אם זה לוקח זמן, זה שווה כל רגע.
