המסע נגד המוות

שם התלמיד: דוד קדושים

שם המחנך: הרב אליהו

שם בית הספר: תתמ”ד נעם חומת שמואל

 

המסע נגד המוות/מאת:דוד קדושים ה-1

היכרות

קוראים לי ג’יימס באנר,  אני בן 10 וגר בעיירה פירווט. אנחנו משפחה לא עשירה אך מסתדדרים יפה , אגב אני לומד בביה”ס “ג’ינרס”  כשמדברים על ביה”ס חברי הטוב הוא צ’רלי. הוא הרפתקן בדיוק כמוני.

הסיפור

תמיד לפני השינה אימי היתה מספרת לי סיפורי הרפתקאות ואני אהבתי את זה תמיד בסוף הסיפור הייתי ממלמל לעצמי הלוואי והייתי צייד הרפקאות!

עברו כמה שנים אני בן 19 וצ’ארלי בן 17  אבי מת לפני 3 שנים ביום מותו הוא הביא לי סכין די גדולה ואקדח והרבה מחסניות  למקרה שאצטרך. אני לא יודע מתי אני אצטרך סכין ואקדח.

אני בחור גבוה ויש בזה הרבה יתרונות וחסרונות עיניי בצבע ירוק ושיערי שחור כלילה,  כל זה בניגוד לצ’ארלי. יום אחד כשחזרתי מהלימודים :

-“עוד חודש אנחנו עוברים דירה לעיירה קוראדין” אמרה לי אימא “כדאי שנתחיל לארוז עכשיו”

-“טוב” מלמלתי ונכנסתי לחדרי.

הגיע המועד המתוכנן, העמסנו את הארגזים על אוניה ועלינו עליה. האוניה הפליגה במשך יומיים. כשעיגנו הגיעה אלינו מדריך שאמר לנו איפה הבית שלנו. הייתי מדוכא למחרת, ראיתי שצ’ארלי עבר גם לקוראדין וגרנו אחד ליד השני! שהיה חלומנו!

הרחק משם מכיוון היער האפל  נשמעה יללת זאב ושאגה לא ברורה.

מסתבר שהקימו בית ספר בקוראדין ביום הראשון שהייתי בכיתה ישבתי ליד ילדה ושמה בריל.

 ביום השני מלך הכיתה וחבורתו ניגשו אלי ואמרו “והינה הגיבור מי שעבר דירה לכאן” הוא ליגלג לי וכל חבורתו צחקה . הכעס בעבע בי כמו הר געש “פשוט סתום מה יש לך?מה אתה רוצה ממני? תאמין לי אתה לא רוצה ללכת איתי מכות” אמרתי בזעם הוא צחק צחוק קר וחשף אגרופים “אז בוא מכות נראה אותך” חבורת השפוטים הזיזו ת’שולחנות לקרב מה שהצחיק אותי למוות “צוחק אה” אמר וניסה להחטיף לי אגרוף       ואני חסמתי את המכה כך שרק כאב לו וידו היתה אדומה נתתי לו בעיטה לבטן בתיזמון לא מושלם כי נגמרה ההפסקה והמורה נכנס. היתה שתיקה קצרה והילד עבר על פני ומילמל ” לא גמרתי איתך הבנת?”באותו יום מצאתי את עצמי במשרד המנהל שהטיף לי מוסר ואני לא כ”כ הקשבתי כך הוא איים  שהוא יתקשר לאמא שלי

בערב אימי כעסה עלי כ”כ שהטילה עלי לכתוב מכתב סליחה לילד .

לאחרי שבוע צ’ארלי ניגש אלי בהפסקה ואמר לי “בוא נחפש ת’אוצר המופלא” אני חשבתי שהרעיון טוב ,הסכמתי “אבל בחופש הגדול” אמרתי וצ’ארלי יצא מן הכיתה בדילוגים

הגיע החופש ואני וצ’ארלי יצאנו לחניות צידה קנינו אוכל מים בקבוקי טלק ופלסתרים חרבות+ רובים ויצאנו לדרך(בריל רצתה לבוא איתנו)

נכנסנו ליער בחשש ובחרבות שלופות היה ערפל פתאום קפץ עלינו אריזאב .

בריל דקרה אותו בלב ככה הלכנו ביער בחשש כשהגענו למערה גדולה שחסמה ת’דרך הצצנו לתוכה וראינו דרקון עצום ממדים בצבע טורקיז. הוא קם לתחייה ונשף עלינו אש התחמקנו במהירות חיברתי רעל-דרקון לרובוט שישפריץ עליו ונהיה לו סחרחורת וכולנו תקענו לו סכין ברגל וכך ניצחנו אותו!

את כל השאר ניצחנו בקלות ריססנו על הענקים שהסריחו כשמתו יייייכס

על הערפדים זרקנו שום ובייי

האוצר המופלא מלא יהלומים וחיינו באושר ועושר.

סוף

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »