הכל התחיל ביום קיצי
שיחקתי עם לולה כלבתי זרקתי לה כדור והיא רצה להחזיר
זרקתי עוד פעם ועוד פעם עד שזה נהיה משעמם אז החלטתי לזרוק לה רחוק רחוק לקחתי תנופה חזקה וזרקתי הכי רחוק שאני יכולה לולה רצה ורצה אל הכדור שנתקע בשיח הורדים של השכנים לולה נכנסה לשיח ולא מצאה את הכדור
חיכיתי וחיכיתי ולולה לא חזרה הלכתי לשיח הכנסתי את היד וחיפשתי איפה לולה אבל לא מצאתי, מה שכן מצאתי זה צמיד בצבע סגול שעליו כפתור בצבע ורוד לחצתי על הכפתור והרגשתי עייפה, נרדמתי.
כשהתעוררתי לא זיהיתי כלום ראיתי רק הרים בצבע חום וצהוב
“איפה אני?!” חשבתי נביחה עצרה את מחשבותיי “אני מכירה את הנביחה הזאת זו הנביחה של לולה!” הסתובבתי וראיתי את לולה “לולה התגעגעתי אלייך!”
רצתי ללולה וחיבקתי אותה “מי אתם?” שמעתי קול חשדני
הסתובבתי לראות מי מדבר וראיתי ילדה עם שער בלונדיני
ועניים כחולות “אני אבישג וזאת לולה הכלבה שלי” הצגתי
“ואיך קוראים לך?” שאלתי את הילדה “קוראים לי אלכס” היא ענתה
“אלכס על מה את עומדת? ואיפה הנעליים שלך?” שאלתי
“אצלנו לא שמים נעליים, מרוב שהאדמה חמה כאן נעליים לא עוזרות, לכן אני על הסופר- גלשן” הסבירה אלכס
“אז למה כשאני עומדת על האדמה לא חם לי?” שאלתי
“כי את על המקום הכי קר בארץ” הסבירה אלכס
“אולי נשב? כואבות לי הרגלים” אמרתי
“רוצה לבוא לביתי?” שאלה אלכס
“כן!” קראתי בשמחה הלכנו והלכנו וגיליתי שאלכס ממש רחוקה
“עוד מעט מגיעים” עודדה אלכס
אחרי כמה דקות הגענו לבית של אלכס ישבנו ליד השולחן
ואמא של אלכס הגישה לנו מיץ ועוגיות ובשביל לולה הביאה אוכל של כלבים “נכון העוגיות של אמא שלי טעימות?!” אמרה אלכס בגאווה “כן” עניתי
“אז מאיפה את? ” שאלה אלכס תוך כדי כירסום העוגיות “אני מישראל” “ישראל?! לא שמעתי בחיים שם של מדינה כזאת”
“מה? איך לא שמעת?! טוב…אני צריכה לחזור הביתה” אמרתי
“טוב אני אביא את המכונית שלי” אמרה אלכס
“יש לך מכונית?” התפלאתי
“ברור” אמרה אלכס והלכה, אחרי חמש דקות שמעתי צפירות אמא של אלכס ניגשה אלי ואמרה “הבאתי לך עוגיות לדרך”
“תודה” אמרתי ורצתי עם לולה לבחוץ עליתי על האוטו שיותר נראה כמו ג’יפ אלכס לקחה משהו שנראה כמו טלפון ואמרה “לישראל” אבל המכשיר ענה “שגיאה”
אלכס נסתה עוד פעם ואמרה “י-ש-ר-א-ל” הפעם לאט וברור אבל המכשיר ענה “שגיאה” “המכשיר לא מזהה את ארץ ישראל!” אמרה בבהלה
“יכול להיות שאת בכלל מהעבר?” שאלה אלכס
שתקתי לא ידעתי מה להגיד
“למה הצמיד שלך מהבהב?” שאלה אלכס
“נכון! הצמיד! איך שכחתי?! אני חושבת שאם נלך למקום הראשון שבו הייתי כשהגעתי לכאן אז אני אחזור הביתה” הסברתי
“רגע, אז לא ענית לי מה זה הצמיד הזה?” שאלה אלכס
התחלתי לספר לאלכס מה שקרה לי
“אם כך, ראיתי אותך בפעם הראשונה בצומת אביב בואי נלך לשם” אמרה אלכס. נסענו, הנסיעה היתה קצרה כשהגענו ירדתי עם לולה מהאוטו (שנראה כמו ג’יפ) “ביי אלכס תודה על הכל” אמרתי
“תבואי הרבה” ביקשה ברגע שאלכס סיימה את המשפט הרגשתי עייפה עצמתי את העיניים וכשפתחתי ראיתי את שיח הורדים ואת החצר של ביתי “אבישג את באה לארוחת הצהריים” שמעתי את קולה של אימי “כן אמא” עניתי ורצתי הביתה.
מאז כל יום אני לוחצת על הצמיד והולכת לאלכס
