המסע המרתק של מתן

המסע המרתק של מתן/ כתב : בניה דוד חזן בית הספר מעלה שמעוני

פעם היה ילד בשם מתן. מתן היה אוהב לחקור דברים ולגלות דברים חדשים. יום אחד יצא מתן לטייל בחוץ, פתאום, ראה משהו נוצץ והחליט ללכת אליו, אבל כל פעם שמתן צעד הדבר הנוצץ התרחק ממנו. מתן הלך והלך והלך ולא שם לב שאיבד את דרכו. לפתע, נעלם הדבר ומתן רצה לחזור אבל לא ידע איפה ביתו. הוא מצא את עצמו בתוך יער שנראה שומם אבל זה לא באמת היה כך, היו בו חיות מסוכנות וגם שודדים. מתן לא ידע מה לעשות  ולבסוף התחיל לצעוד עד שהגיע לקצה היער שבסופו היה חוף ים.

 פתאום ראה מתן מול עיניו ספינה עם אנשים. מתן לא ידע מי האנשים האלו אבל לא היה לו מה  לעשות ולכן החליט ללכת אליהם.

 כשהתקרב הבין שלא מדובר בסתם אנשים אלא בשודדי ים.

 השודדים ראו את מתן וישר חטפו אותו לספינתם, מתן צעק ובכה ולא ידע מה לעשו.   השודדים הרימו את מתן לספינה וקשרו אותו. הם התחילו בהפלגה ופתאום בלב הים ראו עוד ספינת שודדים עם רכוש רב. השודדים בספינה השנייה התחילו לירות חיצים וכדורי אש לעבר הספינה שמתן היה בה. הספינה נשברה והתחילה לטבוע, מתן כמעט טבע אבל ברגע האחרון תפס קרש , עלה עליו והתחיל לשחות.  הוא כבר היה עייף אבל הצליח לשחות רחוק מהספינה שנשברה וגם התרחק מהחוף. לפתע ראה ספינה מתקרבת ,הסתכל רחוק והיה מדובר בספינה של מסע ואנשים פשוטים. מתן לא רצה לצעוק להם שיעזרו לו אלא התקרב לספינה והתחיל לטפס בשקט. הוא הצליח לעלות בלי שאף אחד יראה אותו והתגנב בשקט לחדר השינה של רב החובל. הוא שם לב שבחדר השינה היו כל מיני דברים חשודים וגם כלי נשק.

מייד הבין שרב החובל פושע והחליט לרגל אחריו, כעבור שבוע של הפלגה הגיעה הספינה לנמל. מתן נכנס למזוודה של רב החובל לקח איתו כמה פירות לדרך ונשאר שם.

רב החובל לקח את מזוודתו ירד מהספינה והזמין מונית שתיקח אותו לחנות תחפושות. בחנות התחפושות החליף בגדים לחליפה כדי שלא יזהו אותו והלך לביתו. בבית שלו היתה דלת נסתרת, הוא נכנס אליה ובחדר הזה היו הרבה ילדים. אלו ילדים שרב החובל תפס אותם. מתן הציץ מהחריץ במזוודה, ראה את הילדים והחליט לצאת ממנה. רב החובל נבהל ולא הבין מאיפה מתן הגיע! ואמר: ” אההה אתה עקבת אחרי! עכשיו אני אראה לך מה זה”! וצירף את מתן לשאר הילדים ויצא מהחדר.

מתן אמר לילדים:” אנחנו חייבים לצאת מכאן!” הוא סיפר להם את התכנית שהם הולכים לעשות….

ירד הערב והילדים ביצעו את התכנית לפי מה שמתן אמר. הם לקחו חבל ארוך, קשרו אותו לחלון והתחילו לרדת אחד אחד. אבל החלון היה מאוד גבוה והחבל לא הגיע עד לרצפה. הם החליטו לקפוץ למשאית הזבל שהייתה מתחתם ולהתעטף בשקיות זבל, הם קפצו אחד אחרי השני לתוך המשאית וישנו שם. בבוקר קמו וחיכו בשקט עד שהנסיעה תתחיל, הנהג נכנס למשאית והתחיל לנסוע.

כשהגיע הנהג למזבלה הוריד את כל שקיות הזבל מהמשאית ונסע. הילדים ומתן שהיו בתוך השקיות התגלגלו לפינת המזבלה מבלי שאף אחד יראה אותם, קרעו את השקיות ויצאו מהם. מתן והילדים ראו שלא רחוק מהמזבלה יש שדה תעופה. הם הלכו אליו בשקט ועלו על אחד המטוסים לתוך תא המטען והתחבאו שם.

כעבור כמה דקות הרגישו שהמטוס מתחיל להמריא ושמעו את הקברניט  אומר: “טיסה 306 יוצאת לדרך לכיוון צרפת.” מתן והילדים שמחו כי ידעו שהבית שלהם נמצא בצרפת. כעבור שעה של טיסה הרגישו שהמטוס מתחיל לנחות נבהלו והחזיקו ידיים. המטוס נחת, וכשעצר, מתן וחבריו ירדו בזריזות ובשקט ויצאו משדה התעופה. פתאום ראו את שכנו של מתן, מתן ישר ניגש אליו וביקש ממנו האם הוא יכול להתקשר להורים שלו? השכן חיבק את מתן וצעק:” אתה יודע כמה ההורים שלך חיפשו אותך??” ההורים של מתן הגיעו מייד למקום וראו את כל הילדים ושאלו אותו:” מי הילדים האלו שאיתך”? מתן סיפר להם את כל הסיפור וההורים של מתן אמרו לו:” איזה גיבור אתה מתן!” אספו את הילדים למכוניתם ופיזרו אותם לביתם.

כשכל הילדים הגיעו לבתיהם, מתן והוריו חזרו הבייתה ישבו איתו על הספה ואמרו לו: “כל הכבוד שהצלת את כל הילדים! והינה,בזכותך הם פה חיים וחזרו בריאים לבתיהם!” הם חיבקו ונישקו אותו.

מהיום והלאה מתן הפך להיות גיבור וכשגדל הפך לגיבור שמציל חיים של ילדים ואנשים בזכות המעשה שעשה כשהיה קטן.

הסוף.