בתור אחת כזאת שיודעת שצריך לעבוד כדי להרוויח כסף אני אמורה להבין.
הכול התחיל בעצם לפני5שנים כשהתארגנתי למסיבת הסיום של בית הספר שלי תיכון אגוז.
רגע אבל לפני שאני מתחילה, לא סיפרתי על עצמי. אז שמי תום בכר, אני בת18בעלת שיער חום שטני ארוך וכל החברים שלי קוראים לי בכר ואתם בטח שואלים למה? הרי שמי תום ,אז אתם בטח מכירים שקוראים לכם בשם המשפחה שלכם אז שם המשפחה שלי הוא בכר
אז נחזור לעינינו? אותו היום היה היום האחרון ללימודים
הייתי לחוצה מאוד כי לא בכל יום מסיימים בית ספר.
חגיגות תחילת החופש הגדול נמשכו זמן רב.
ומה איתי אני התכוננתי לצו הראשון שלי בצבא
ביום הצו, אמא שלי לקחה אותי אל הבקו”ם שם התקיים הצו הראשון.
עמדתי מול מפקד במדים פחדתי נורא הרי אני לא ספורטאית ולא ממש חזקה
החיים המשיכו כסדרם יום ועד יום ולפתע אני שומעת צלילים צורמים מכיוון קרחת היער הגדולה הייתי סקרנית נורא ובלי להסס פתחתי את הדלת והתחלתי לרוץ לפי הצלילים, לאחר כמה דקות של ריצה הגעתי אל קרחת היער אבל מה שהשמיעה את הצליל לא היה שם והמשכתי לרוץ והפעם לא יודעתי בכלל לאן אני רצה.
הרעשים התחזקו פחדתי, נורא לא זיהיתי את המקום הזזתי קצת את הענפים והעלים וניגלה מולי מראה מדהים.
זה היה אוהל צבעוני וגדול שבכניסתו היה תלוי שלט גדול ובו כתוב הקרקס
הייתי בהלם. כל חיי רציתי להיות בקרקס, לצערי במשפחתי אין מספיק כסף להוצאות מיותרות
אוהל הקרקס היה פתוח ובפתח עמד אדם לבוש במצנפת וגלימה וניראה לי שהוא מנהל הקרקס.
האיש (זה שאני חושבת שהוא מנהל הקרקס) הבחין בי והזמין אותי להיכנס אל אוהל הקרקס.
נכנסתי אל אוהל הקרקס בהתרגשות גדולה האיש סיפר קצת אל עצמו
“שמי דוטור אלמיס אני המנהל של הקרקס ברוכה הבאה מה שמך?”
שמי תום בכר עניתי לו והוא ענה לי ברוכה הבאה.
התבוננתי סביבי עשרות לוליינים לבושים בבגדי גוף התכוננו לחזרות ומר דוטור אלמיס הזמין אותי לצפות בחזרת.
המופע היה מדהים הלוליינים קפצו ,דילגו וניתרו אל חבלים ,סולמות וקורות דקים וגבוהים
השתלשלו רצו והעיפו כדורים ומוטות
לאחר המופע הודיתי למר דוטור אלמיס אל החוויה המופלאה ויצאתי לדרכי.
לאחר שיטוטים רבים ביער התייאשתי, חיפשתי כל כך את הבית רציתי כל כך לחזור אבל לא מצאתי את הדרך חזרה הביתה.
נשענתי על אחד העצים והתכוננתי ללילה ופתאום שמעתי צעדים קרבים וכשפתחתי את עיניי ראיתי מולי את מר דוטור והוא חייך אלי
ושאל תום מה קרה? ואני סיפרתי לו שאני לא מוצאת את הדרך הבית ושבטח ההורים דואגים לי
מאז אותו יום שבו מצאתי את הקרקס הנודד התחלתי להתגורר שם הייתי בקשר טוב עם הלוליינים והם איתי.
הם לימדו אותי תרגילים בקרקס ואני לימדתי אותם תרגילים בחשבון
יום אחד בעודי צופה בקהל הבחנתי2 אנשים שמוכרים לי
אלו היו הורי והם הבחינו בי ונופפו לי לשלום
התגעגעתי אלים כל כך עד שבלי טיפת מחשבה רצתי ישר אל ידהם הפתוחות
הורי ניגשו בסוף המופע אל מר דוטור אלמיס והודו לו אל המופע ועל ששמר אלי.
המסע הביתה עבר בשיתוך החוויות מהתקופה שבה לא הייתי בבית.
הורי ספרו לי שקיבלו מכתב מהצבא שבו כתוב שהתקבלתי
ואני סיפרתי על המופעים והחזרות המדמות שריתי בקרקס
ושתינו שמחנו וחייכנו
