פרק ראשון: עבודה מעצבנת
היי קוראים לי הדס, אני ילדה די רגילה. אני גרה בצפת ואני לומדת בכיתה ו’ . הכל התחיל בשנה שעברה בשיעור רגיל לגמרי.. למדנו בכיתה על מסע המושבות בסוף השיעור המורה שלנו, המורה שרה, החליטה שהיא נותנת לנו עבודה בזוגות בנושא מסע המושבות. העבודה יכלה להיות קומיקס/סיכום/הצגה. היא חילקה אותנו לזוגות ואני יצאתי עם ‘היריבה שלי’ שירן אני והיא פשוט לא סובלות אחת את השנייה אז זה לא היה כזה כייף.
כשחזרתי הביתה באותו יום סיפרתי לאבא מה קרה. הוא הכריח אותי להתקשר לשירן ולהציע לה לבוא אלינו באותו היום ולעבוד. אחרי ויכוחים והקנטות הסכמנו והיא באה אליי ב16:00. התחלנו לעבוד. החלטנו שנעשה את זה קומיקס כי שתינו יודעות לצייר די יפה אבל לא ידענו כלום על הנושא. אחרי בערך חצי שעה אבא נכנס לחדר שלי “היי בנות הוא אמר סליחה על ההפרעה יש לי משהו שיכול טיפה לעזור לכן”. “לא תודה אבא” אמרתי וניסיתי לא להישמע חוצפנית אבל מהר שירן קטעה אותי: “בטח נשמח לכל עזרה שאפשר!” היא אמרה במתיקות. אבא אמר “יופי אני יכול לעזור לכן בחומר בעזרת זה”: ושלף מין מכשיר שנראה כמו טלפון ישן עם אנטנה ענקית “תלחצו על הכפתור הזה” ונגע בזהירות בכפתור כתום קטן וזה כבר יעזור לכן. “אוקיי תודה אבא” אמרתי והוא יצא מהחדר “בואי נלחץ!” שירן קפצה על הרעיון היא לחצה ואז הכל התחיל להתערבל…
פרק שני: מסע המושבות
התערבלנו פשוט כמשמעו היינו בתוך טורנדו קטן וצבעוני הסתובבנו במשך שתי דקות בערך ואז נפלנו על מדרכה. “מה קורה כאן?” שירן שאלה וניקתה אבק מחולצתה. “אני לא יודעת” אמרתי, קמתי והסתכלתי סביב: המקום היה די שומם למעט קבוצה של אנשים צעירים עם מכנסי דגמ”ח וכובעי טמבל שנראו עסוקים בבניה “נראה לי שחזרנו בזמן” אמרתי חשבתי ששירן תלעג לי ותאמר שאני מוזרה אבל בסך הכל היא אמרה “צודקת” הרמתי לעברה גבה ואז בלי שום הודעה עברה לידנו כרכרה רתומה לסוסים. “בטוח חזרנו בזמן” אמרתי.
מתוך הכרכרה יצאו כעשרה אנשים שנראים לכל הפחות בני חמישים .לרובם היו זקנים. הם ניגשו אל קבוצת האנשים החלוצים שעבדו. “בואי נלך אחריהם” שירן הציעה .הסכמתי איתה ובשקט עקבנו אחריהם. הם לא שמו לב אלינו “שלום” אמר בקול רך אך סמכותי אחד האנשים שנראה לי רב חשוב. הפנים שלו היו מוכרות. “אני אברהם יצחק הכהן קוק ואלה חבריי הרבנים: הרב זוננפלד, הרב הורביץ, המגיד ידלר, הרב חרל”פ, הרב זילברמן, הרב מרקוס והרב קליערס. אנחנו באים לכל מיני יישובים ומושבות בארץ ומלמדים אותם תורה ומצוות”. “שלום” אמר חלוץ בלונדיני “אני יוסף אני וחבריי נשמח שתלמדו אותנו”. “בואו” אמר יוסף והצביע על עץ עבות שעשה הרבה צל הוא וחבריו התיישבו תחת העץ. הרב קוק וחבריו הרבנים לימדו אותם כל מיני הלכות ומצוות חשובות בתורה שאפילו אני לא ידעתי. אחרי שהוא לימד אותם הרב קוק הסתובב לעברנו הוא כנראה שמע אותנו :”בואו חמודות” הוא אמר לנו התקדמנו בחשש “מי אתן?” הוא שאל. הצגנו את עצמנו בהתרגשות. לא כל יום אתה פוגש רב חשוב .הוא דיבר איתנו קצת והחוויה ריגשה ממש!
שבוע אחרי זה אני ושירן הגשנו את העבודה שלנו קיבלנו בה 100! אחרי ההרפתקה הפכנו לחברות טובות!
