בס”ד
המסע אל החלל/יהל אלמלם
חלק א’ –
היה ילד ושמו רן , הוא רצה הרבה זמן להגיע לחלל.
אז הוא אמר :”אני אבנה חללית ואטוס בחללית אל החלל”.
רן חשב שזה רעיון מעולה.
“בואו נטוווווווס” ! רן צעק. הוא בנה את החללית הכי טובה בעולם ויצא אל הדרך.
כשהחללית הייתה בדרך לחלל רן נרדם ויישן שינה עמוקה .
החללית התרסקה בתוך הירח. רן ראה את החלל והוא לא ידע איך לחזור הביתה ונתקע בחלל.
חלק ב’ – נתקעתי בחלל
מה אני אעשה? איך אני אחזור הביתה?
אני כל כך מתגעגע לבית ולאבא ולאימא שלי.
רן התחיל לבכות אבל הוא ידע שלבכות לא יעזור כי אין אף אחד שישמע אותו. הוא לבד בחלל.
רן חשב בליבו שאף פעם לא יחזור הביתה.
רן צעק: “יש כאן מישהו”?
והוא לא שמע כלום חוץ מההד שלו חוזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם.
היה לו עצב בליבו.
” הצילו, הצילו”! ואז חשב שאולי במקום לבכות ולצעוק “הצילו” , אולי דווקא יש דרך לצאת מהחלל הגדול הזה?
הוא אמר בליבו:” אולי אני יתפלל להשם , וה’ יוציא אותי מהחלל הגדול הזה”?
בסדר, בוא ננסה.
רן התחיל להתפלל ופתאום הגיע משום מקום חללית של חייזרים והחייזרים שאלו
את רן :”מה אתה עושה כאן? ילדים לא יכולים להיות בחלל לבד! איך הגעת לכאן”?
“אני ניסיתי לבנות חללית והצלחתי. וכשהגעתי התרגשתי עד שהחללית שלי התרסקה אל תוך הירח ונתקעתי כאן בחלל ולא ידעתי מה לעשות עד שאתם הגעתם.”
“איפה אתה גר” ? שאלו החייזרים.
” בכדור הארץ”. ענה רן.
ו”איפה אתם גרים”? שאל רן.
” אנחנו גרים במאדים”.
והחייזרים אמרו:” אנחנו נחזיר אותך הביתה לכדור הארץ” .
רן אמר תודה, תודה אני מודה לכם כל כך.
והחייזרים אמרו לרן יאללה תעלה לחללית. ורן כל כך שמח שיפגוש שוב את משפחתו והחייזרים אמרו :”טוב, הגענו” .
שרן ראה את הוריו הוא כל כך התרגש .
“ביי רן” צעקו החייזרים. “להתראות” צעק רן, תבואו לבקר.
והחייזרים אמרו:” נבוא לבקר וגם אתה תבוא לבקר אותנו במאדים”.
“טוב אני אראה אם אוכל ואבוא.”
רן סיפר להוריו כל מה שעבר בחלל ושהחייזרים הצילו אותו, וההורים שאלו איפה היית חמשה ימים שלמים? אבל רן לא ענה.
