המסיבה המרגשת של חודש אדר
בכיתה ב’ בבית ספר “האור”, המורה הודיעה שעוד שבוע תיערך מסיבת ראש חודש אדר. המורה חילקה אותם לקבוצות: כיבוד, קישוט, פעילות ומוזיקה. הילדים חזרו הביתה מאושרים ונרגשים, וסיפרו להורים על המסיבה. קבוצת הכיבוד הכינה ארוחת טוסטים טעימה ומפנקת. קבוצת הקישוט הפכה את הכיתה למבולבלת: ליצנים הפוכים תלויים וסרטים צבעוניים לכבוד “משנכנס אדר מרבין בשמחה”. קבוצת הפעילות הכינה תפזורת לפורים, שמות מבולבלים (במקום עופר – “פרוע”) וליצנים לצביעה.
כולם היו מוכנים ומאורגנים, ורק קבוצת המוזיקה עדיין לא הייתה מוכנה. הם היו בבעיה! גדי לא היה מוכן להשתתף. החברים ניסו לשכנע אותו ללא הצלחה. אמו אמרה: “גדי, יהיה לכם כיף, מסיבת ראש חודש אדר, צריך לשמוח”, אך הוא לא רצה. “אני שונא מסיבות! אני לא רוצה לרקוד! אני לא רוצה להגיע!”. המורה פנתה אליו ואמרה: “חבל שלא תשתתף”, והוא ענה: “אני לא רוצה, אני אהרוס אם תכריחו אותי”.
חברי הקבוצה נפגשו בלי גדי, הכינו ריקוד ליצנים ומשחק של “מצא את השיר” – הם יזמזמו וצריך לנחש מה השיר. יום לפני המסיבה הכיתה כבר הייתה מקושטת והילדים יצאו מהכיתה מדברים על המסיבה, ורק גדי עמד בצד. הוא לא היה שותף להכנות, הוא לא היה מוכן להקשיב לאמא, למורה ולחברים שמאוד אוהב. הוא הרגיש בלב עצוב. הוא פתאום הבין שמחר הוא יגיע ולא ישתתף. הוא חשב לעצמו מה לעשות. הוא התבייש לפנות לחברים ולהגיד להם: “אני רוצה להשתתף איתכם”. הוא חשב שזה כבר מאוחר והתבייש לומר למורה שהוא מתחרט.
המורה ראתה שגדי עצוב ופנתה אליו: “גדי, למה אתה עצוב? קרה משהו?”. “לא”, אמר גדי והוריד את הראש. הוא רצה ממש לומר למורה שהוא מתחרט, והעיניים שלו התמלאו בדמעות. המורה שאלה: “גדי, מה מציק לך? מישהו פגע בך? נפלת?”. גדי התחיל לבכות ולא יכול היה לדבר. המורה נבהלה לרגע, הושיבה אותו וביקשה: “תספר לי מה מפריע לך, אני פה להקשיב”.
גדי סיפר למורה שהוא לא רצה להשתתף בכלל, ועכשיו כשראה שהכיתה מקושטת הלב שלו התמלא בעצב. הוא גם רוצה להשתתף. במהלך השבוע הוא רצה לומר לחברים שהוא רוצה להשתתף אבל לא ידע איך, הוא פשוט כל כך התבייש. בגלל זה הוא התנהג ככה בהתחלה, כי הוא לא ידע איך להגיד ולהביע את עצמו, ועכשיו כשהמורה פנתה אליו הוא כבר לא יכול היה להחזיק בבטן – הוא פשוט דיבר וסיפר הכל.
המורה הבטיחה לו שישתתף, ושהוא כן חלק מהכיתה ומהקבוצה. היא ביקשה מחברי הקבוצה שיצרפו אותו ואמרה שלגדי היה קצת קשה כי התבייש. אחר הצהריים כולם נפגשו אצל גדי, התאמנו על הריקוד והשירים, וגילו שגדי יודע לנגן בגיטרה! הם התלהבו ואמרו לו שעכשיו, במקום לזמזם, הוא ינגן את המנגינה וככה החברים ינסו לגלות את השיר, וזה מיוחד מאוד. גדי התרגש ממש שקיבל תפקיד חשוב.
למחרת בבוקר הילדים הגיעו לבושים יפה. נרגשים נכנסו לכיתה והתחילו במסיבה. ההפתעה הייתה גדי; כולם היו בטוחים שהוא לא משתתף, ופתאום ראו אותו יושב באמצע הכיתה, מנגן להם והם צריכים לנחש את השיר. הילדים התלהבו לראות את גדי משתתף איתם. זה שעד אתמול רצה להרוס הכל והבטיח שהם לא ייהנו בכלל – הם פתאום ראו גדי אחר. באותו רגע, גדי הרגיש איך הלב שלו נפתח לרווחה. הוא הבין כשמשתפים במה שקורה בפנים, לא צריך להתמודד לבד, והשמחה הופכת להיות גדולה ומתוקה הרבה יותר.
