בס”ד
המנזר והרב
בשנת 1946 הגיע איתי הרב הרצוג למנזר גדול. אני הייתי השולייה שלו. בהתחלה פחדתי להיכנס למנזר הגדול אבל ידעתי שהרב נמצא איתי אז התגברתי ונכנסתי יחד איתו.
המטרה שלנו הייתה להחזיר את הילדים שהמנזר לקח . זה היה ממש קצת אחרי מלחמת העולם השניה שבו נודע שהוסתרו ילדים שהמנזר לקח מהוריהם. בשביל להגן על ילדיהם מאימת הנאצים. עכשיו שהמלחמה נגמרה אני והרב באנו להחזיר את הילדים להורים שלהם לביתם בחזרה. אז אני והרב נכנסנו הרגשתי פחד כולי פננו לאם המנזר בצעדים קטנים הרב פנה אליה ואמר בביטחון: תודה רבה על זה ששמרת על הילדים אני ממש מודה לך ומעריך את זה. והא ביקש להשיבם הביתה. הנזירה הפתיעה אותנו מאוד ואמרה: כן, בטח. בביטחון מלא היא ממש הסכימה ברצון רב. ואז היא שאלה אותנו: איך אתם תדעו מי יהודי ומי לא? מי מאות ילדים ולהרי עברו כבר כמה שנים מאז שהם באו לכאן גם רובם באו שהם היו בגיל קטן מאוד ובטח שהם לא יזכרו את דתם האמיתית. אני והרב היינן כל כך נחושים להחזיר את הילדים לביתם. אז הבטחנו שאנחנו נדע מי יהודי ומי לא אם המנזר הכניסה אותנו למקום גדול בו היו מאות ילדים וילדות אני והרב עלינו לבמה גדולה וצעקנו: “שמע ישראל ה אלוהינו ה אחד”. מן הבמה רצו עשרות ילדים וילדות וצעקו ביחד: אבא אמא או: אני רוצה לחזור הביתה ניגשנו אליהם וחיבקנו אותם חזק ושאלנו אותם: אתם מכירים את “שמע ישראל”? והם ענו: אנחנו זוכרים שאמא ואבא קראו לנו קריאת שמע לפני השינה אנחנו זוכרים אותה עד עכשיו. וככה הלכנו בשלום הביתה שכולי הכי שמחה בעולם.
מגישה: תמר רוזנברג, כיתה ה’1.
