אור הבוקר ומשב רוח קליל העירו את רחל. היא קמה ממיטתה בזריזות, אך רגע לפני שניגשה ליטול את ידיה, עצרה בבהלה. היא נזכרה היכן היא נמצאת: בביתם המפואר של דודיה, אנשים שאינם שומרים מצוות.
כעת אסביר לכם את המצב המורכב: אמי נישאה לאבי, שהיה נכד לסבא יהודי אך הוא עצמו לא הלך בדרך התורה. כעת, אני מתארחת בביתו היפה של אחיו של אבי, איש עשיר שאינו יהודי. בבית כזה, אפילו פעולה פשוטה כמו נטילת ידיים דורשת תחכום. עלה במוחי רעיון: ביקשתי מהמשרתת להביא לי ספל מים לחדר בטענה שידיי “מלוכלכות”, וכך יכולתי ליטול ידיים כהלכה.
בעודי ממתינה, שמעתי רחש מכיוון החדר. גיליתי שהמשרתת החטטנית נגעה בחפציי האישיים. רציתי להעיר לה על כך, אך בדיוק אז נשמע צלצול הפעמון שהכריז על ארוחת הבוקר. ליד השולחן שאלה אותי דודתי הגבירה בנעימות: “איך ישנת בלילה?”. עניתי לה ש”ישנתי מצוין”, למרות המחשבות שהתרוצצו בראשי.
לאחר הארוחה יצאתי עם המשרתת לטיול בבוסתן המרהיב. לפתע הבחנתי בפתח נסתר בין השיחים והפרחים. ניצלתי רגע של חוסר תשומת לב מצד המשרתת והתחמקתי פנימה. כשנשענתי על הקיר בתוך הכוך הנסתר, הוא החל להתפורר תחת ידי. מתוך סקרנות המשכתי לקלף את האבנים הישנות, ולתדהמתי גיליתי מאחוריהן מנהרה סודית!
נכנסתי פנימה וגיליתי שם פינת ישיבה מאולתרת, אוכל ואפילו פרחים. נחתי שם מעט ואכלתי, אך החשש שמא מחפשים אותי לא נתן לי מנוח. רגע לפני שיצאתי, ראיתי משהו מרגש עוד יותר: מאחורי הספסלים נחה תיבה עתיקה. הזזתי את הרהיטים, מצאתי מפתח שהיה מונח בקרבת מקום ופתחתי אותה. בתוכה נצנצו אלפי יהלומים, חלקם ישנים וסדוקים.
מתחת לתיבה גיליתי פתח נוסף למערה עמוקה יותר. ההתלבטות הייתה קשה: להישאר עם האוצר או לחקור את המערה? הסקרנות ניצחה. לקחתי כמה יהלומים בכיסי ונכנסתי למנהרה הארוכה. היא הייתה מלאה באבק ובקורי עכביש, קירותיה הצהיבו והדרך נראתה אינסופית. כמעט והתייאשתי, עד שראיתי אור בקצה. רצתי לעברו וגיליתי שם סירות קטנות מוכנות למילוט.
נזכרתי בדברי אמי על אנשים טובים שעוזרים ליהודים להימלט מאויביהם. תהיתי: למה המקום הזה נמצא דווקא בבית הדוד, שאינו אוהד יהודים? ומי הניח כאן את היהלומים והאוכל? כשהחל להחשיך, מיהרתי חזרה לחדרי. דודתי קלסטינה המתינה לי שם והזהירה אותי בחומרה שאם לא אעמוד בלוח הזמנים של הבית, היא תיאלץ להעניש אותי. הבטחתי להשתפר, אך בלב כבר תכננת לחזור למנהרה בלילה.
כשהגיע הלילה והשקט השתרר בבית, התגנבתי לחדר המפתחות, לקחתי את המפתח ויצאתי עם פנס אל הבוסתן. בתוך המנהרה הסודית, החלטתי להחביא את היהלומים שבכיסי בתוך קופסה מסודרת. כעבור כמה רגעים, מצאתי מעבר נוסף. פתחתי אותו וקראתי בהפתעה: “אמא!”.
אמי הייתה שם! היא הסבירה לי שהמקום משמש כמסתור. היא בישרה לי בשמחה שנולד לי אח קטן, ושהתכנית היא לעלות בקרוב לארץ ישראל. שם, היא אמרה בעיניים בורקות, נקרא לו בשם יצחק.
