יומני היקר, שלום
קיבלתי אותך לכבוד יום הולדת 9, לפני שנה , ומאז לא פתחתי אותך.
אבל כשהתחילה המלחמה ולא היה לי למי לספר מה אני מרגישה , התחלתי לכתוב לך. ואני חושבת שלכתוב ביומן, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בזמן האחרון…
הכל התחיל בבוקר שמחת תורה..
קמתי בשעה 8:00 בבוקר והייתי במצב רוח טוב. חשבתי לעצמי : ” היום יהיו ריקודים , שקיות הפתעה והמון שמח! חג היום”
אבל המצב רוח הזה נעלם מהר מאוד. כשנכנסתי לסלון, האחים הקטנים שלי באו אלי ואמרו לי שיש מלחמה ושאבא שלי יצא למילואים.
אף אחד לא באמת ידע מה קורה , ידעו רק שיש חדירת מחבלים בעוטף עזה ושצריך עזרה. ניסיתי להבין איפה אבא ולמה פספסתי את הרגע שבו הוא יצא מהבית. התבאסתי שישנתי עד מאוחר.
אחרי כמה זמן חברה שלי הגיעה אלי ואמרה לי שגם אבא שלה מגוייס ושגם היא ממש מפחדת.
הלכנו ביחד לבית כנסת וכל האנשים היו ברחבת בית הכנסת מודאגים ועם פלאפונים ואף אחד לא ממש התרכז בתפילה או בחג. היתה אוירה לא נעימה בכלל.
זה היה החג הכי גרוע שהיה לי אי פעם!
יום ראשון 8.10.23
יומני היקר- היום לא היה לנו לימודים, היה משעמם (ומפחיד).
בצהריים קבענו להיפגש כל הבנות מהשבט כדי להכין עוגות לחיילים שבאו לשמור ביישוב כיוון שכל האבות גויסו.
היה כיף להכין את העוגות, לצחוק ולשמוח. זה היה משחרר…
אחר כך חילקנו לחיילים והם שמחו ממש.
כשהגעתי הביתה אמא שלי אמרה לי שחבר של אבא נהרג.
אני לא הכרתי אותו , אבל אחרי שהיא הראתה לי תמונה שלו התחלתי לבכות.
יום שני 9.10.23
היום באו אלינו ליישוב בנות שרות שעשו פעילויות.
הם לימדו אותנו איך עושים צמידים מקליפות בננות (יצא לי ממש יפה) ואיך מגלפים בעץ.
אני ניסיתי בהתחלה לגלף בעץ ופחות הצליח לי, אז עברתי לצמידים ויצא לי יפה ממש. זה עזר לי לשכוח קצת מהמלחמה הקשה.
20.10.23
אבא שלי הגיע הביתה היום לביקור קצר , רצתי לחבק אותו.
הוא הביא לנו הרבה שקיות הפתעה שאותם חילקנו לכל המשפחות שגם אבא שלהם במילואים.
היה כיף להיות עם אבא סוף סוף, להרגיש את החיבוק שלו ולראות אותו חי באמת.
קיץ 2025
יומני היקר
עברו כבר כמעט שנתיים מאז תחילת המלחמה!
עבר כל כך הרבה מאז..
שוחררו חטופים , הפסקות אש , נכנסו ללבנון ולסוריה ועוד מלא דברים.
אה, ואיך שכחתי, ההתקפה האירנית
לפני יומיים אבא שלי העיר אותי באמצע הלילה ואמר שיש אזעקה ושצריך ללכת לממ”ד.
כל אחיי כבר הייו שם.
אחרי עשר דקות שאלתי את אבא ואמא אם אפשר לצאת.
הם אמרו שלא ושצריך להישאר קצת יותר מעשר דקות.
קצת יותר ארוך.. זה היה שעות!
בסוף פשוט נרדמתי שם.
למחרת אמא אמרה לי שאתמול בלילה פוצצנו את הכור האירני ובגלל זה היה את האזעקה.
אשכרה פוצצנו את הכור האירני!!
אבל האירנים רצו להחזיר לנו (כמובן..) ויום למחרת כבר היינו בממ”ד שוב.
אחרי כמה אזעקות החלטנו שפשוט נישן בממ”ד.
פתחנו את המיטה הנפתחת והוספנו עוד כמה מזרנים, היה צפוף ממש!
כל זה היה שבוע שעבר.
היום רצינו לעשות מדורה שבטית, ושכחנו את האזעקות…
באמצע היה אזעקה, כיבינו את המדורה מהר ורצנו למקלט הציבורי.
למזלנו הספקנו טיפה לפני הבום.
עכשיו, אחרי בערך חודשיים, אזעקות זה כבר נדיר ממש.
אני מקווה שיישאר כך . אני רוצה קצת נחת.
