המלחמה הקשה
הסיפור שלי ארע ביום השבת של שמחת תורה.
מאי והמשפחה שלה נסעו לעשות שבת אצל דודים שלהם, הם הגיעו הכל בסדר ולאחר מכן אבא של מאי ודוד של מאי הלכו לבית הכנסת. כאשר הם חזרו כולם אכלו בשקט ובנחת ואז כולם דיברו והיה כיף מאד למאי, לאחר שעות של הנאה יחד כולם החליטו לישון כי הם היו עייפים וכולם נרדמו מהר.
בשש וחצי בבוקר בום אזעקה! מאי אמרה טוב נו אזעקה אחת, מה יקרה? כולם נכנסו לממ”ד. אחרי שנגמרה האזעקה כולם חזרו לישון ואז בום, עוד פעם אזעקה! מאי התחילה לפחד כי האזעקות לא נגמרו…
כל המבוגרים החליטו שזה מצב חירום ושמו חדשות. הם רואים את זה ולא מפחדים, מאי עומדת בצד ושומעת שיש הרבה ערבים שמסתובבים בחוץ… היא התחילה לפחד יותר ולבכות, ההורים שלה אמרו לה שזה רחוק מכאן ושהם לא יבואו עד כאן, אבל מאי עדיין פחדה ממש. האזעקות לא פסקו ולכן קמנו, צחצחנו שיניים, שתינו נס שוקו ואז שיחקנו משחק.
בום, אזעקה! כולם רצים לממ”ד ואז אחרי כל זה מאי והמשפחה שלה אכלו. באמצע האוכל אזעקה! אוקיי, נגמרה האזעקה, כולם המשיכו לאכול. חשבנו שנגמר הכל ולכן ירדנו קצת לפארק, בזמן שכולם מסדרים ומנקים את הבית. למזלה של מאי לא הייתה אזעקה והם חזרו הבייתה בריאים ושלמים. מוצאי שבת הגיע ואז ההורים של מאי הבינו שהם לא יכולים לחזור הבייתה כי אין להם ממ”ד בבית…
נשארו לישון אצל הדודים. ב”ה היה לילה שקט בלי אזעקות, כולם קמו בבוקר יצאו בחוץ ולפתע אנחנו רואים טנדר כזה עם אנשים מאחוריו!
כל המבוגרים נלחצו, הם היו בטוחים שאלו מחבלים והתחילו לאסוף אותנו מהר. מאי בכתה כי היא נלחצה, ואז הסתבר שאלו בכלל העובדים של הפארק אז מאי נרגעה.
סך הכל היו כ 20 אזעקות בשבת. ביום ראשון אבא של מאי הלך למילואים ומאי נלחצה אבל בסוף הכל בסדר איתו הוא חזר לעשות איתנו שבת וברוך ה’ הכל טוב.
