המכשפה הקטנה והעולם הקסום

המכשפה הקטנה והעולם הקסום

שיינא ויק 

אוולינה כיתה ה-3

                         סיפור דמיוני

היה זה בוקר גשום וחורפי כשתהילה ראתה את המכשף הראשון, הוא הלך ברחוב, עם מטריה ענקית. כן, אתם בטח חושבים שזה רק מישהו עם מטריה ענקית, אבל לא, לתהילה הייתה טבעת, טבעת שהיא קיבלה מדודה רבקה  קנתה לה מתנה כי היא   עזבה למדינה אחרת שנה שעברה. הטבעת נתנה לה את היכולת לראות את האמת, וזה איך שהיא זיהתה את המכשף. תהילה ראתה אותיות זוהרות מהבהבות על המטרייה של המכשף, אותיות מהבהבות כתבו: “מכשף בכיר”. פעם, תהילה שמעה את אביה אומר בטלפון, ״מכשפים. צריך למצוא דרך לעצור אותם, הם והמזימות הרשעות שלהם״, תהילה רצתה לעזור לאביה, אז היא עקבה אחרי המכשף.

 אבל היא לא ידעה כמה דברים. היא לא ידעה מי הוא המכשף…. תהילה לא הייתה מסוג הילדים שמעדיפים לרבוץ בבית ולא לעשות כלום היא רצתה ללמוד דברים חדשים, היא לדעתה הייתה “הרפתקנית” או כמו שאמא שלה קראה לה “הרפתקנית מלידה”.  היא תמיד שאלה את עצמה “למה אבא לא אוהב מכשפים? מה יש לו נגדם?” זה תמיד הטריד אותה ולכן היא החליטה לעקוב אחרי המכשף בתקווה שתגלה משהו שלא ידעה, היא נכנסה לתוך סמטה חשוכה וקצרה מלאה באבק וטחב, היא כמעט לא ראתה כלום, אבל אז היא ראתה את הצללית של המכשף ממשיך ללכת ישר, הוא הלך מהר ותהילה הלכה אחריו הכי מהר שיכלה, היא לא רצתה לרוץ כדי לא להשמיע רעש שיעורר את תשומת ליבו של המכשף. המכשף המשיך ללכת ישר כמה צעדים, עד שפנה ימינה, ואז שמאלה, ואז עוד פעם ימינה. תהילה ראתה סביבה שדה שכל שטחו היה מלא בפרחים ועשב נבול. השדה היה רחב ותהילה לא הצליחה לראות את קצה השדה. איכשהו המקום הזה הזכיר לה משהו אבל היא לא הצליחה להיזכר מה, המכשף נכנס לבקתה קטנה עם גג רעפים סגול שהייתה באמצע השדה. מעל הבקתה ישבו 3 עורבים שחורים כפחם. גשם החל לטפטף על מצחה של תהילה, והיא החליטה ללכת לבקתה ולחכות שם עד שהגשם יפסיק. אבל לפני שהפסיקה לעשות צעד אחד המכשף אמר כמה מילים בשפה זרה, ואז תהילה כבר לא הבינה איפה היא נמצאת. היא נפלה על הארץ, ראתה צלליות גדולות והרגישה מים קפואים מטפטפים על מצחה. היא הרגישה שהגוף שלה נעשה חם ורדום. היא רצתה לקרוא לעזרה, אבל היא הרגישה שגופה משותק לחלוטין והיא שקעה בשינה עמוקה. היא שמעה קולות קוראים לה “חמודה?” “תהילה, את בסדר?” אבל היא נרדמה שוב. והצלליות חזרו. היא לא הצליחה לשלוט בגוף שלה היא הרגישה חלשה וכבולה ברשתות. 

בבוקר היא קמה וראתה את אמא שלה ואת המכשף, אמא שאלה, “את בסדר חמודה?”, ותהילה ענתה, “כן”, היא הסתכלה מצידה והמכשף הפך לאבא שלה. היא צעקה, “אמא!!”, “כן מתוקה?” אמא ענתה, “למה אבא היה מכשף ואז הפך בחזרה לאבא?” שאלה תהילה, אבא ענה ואמר לה, “מתוקה, רצינו לחכות עד שיגיע הזמן לומר לך שאת מכשפה, ועכשיו הגיע הזמן.” ותהילה ענתה ” לא, זה לא ייתכן. אני מכשפה?!?” אמא הסבירה, “הצד של אביך (במשפחה) הם מכשפים אבל הצד שלי לא”.                           

כאשר תהילה קמה בבוקר היא שמה לב שהיא מרחפת איזה שלושה מטרים מעל המיטה שלה, היא הייתה בחדר אחר לגמרי. היא נבהלה וצרחה וההורים של תהילה רצו לחדר. תהילה שאלה את ההורים שלה איפה הם, וההורים שלה אמרו, “אנחנו בעולם הקסום. זה איפה שאת אמורה להיות”, “אבל למה אני מרחפת מעל המיטה שלי?” שאלה תהילה. ונדהמה למראה עיניה.

“עוד מעט תגלי!” ענה לה אביה. “היום את הולכת לבית הספר למכשפות ולקוסמים, שבו אני למדתי כשהייתי בגילך. אחר כך, הלכתי לעולם בני האדם ופגשתי את אימך. התאהבתי בה, התחתנו, ואחר כך החלטנו שהכי טוב שתישארי בכדור הארץ עם שאר בני האדם עד שיגיע הזמן שתדעי את זהותך האמיתית.” הוא נאנח. “טוב, אולי אמרנו לך את זה קצת מאוחר מדי, אבל מה לעשות, מה שקרה קרה.” תהילה חייכה. “כל כך הרבה דברים מוזרים קרו לי בימים האחרונים! וואו! איפה בית הספר יהיה? איך אני אגיע לשם? על מרבד קסמים?” אביה צחק. “לא, בית הספר במרחק נגיעה, לא נצטרך שום מרבד קסמים.” “אוף. מה אני צריכה להביא לבית הספר?” “שום דבר, רק את עצמך. הכל יינתן לך בתהילה הייתה המומה והיא לא האמינה למה ששמעה, היא תמיד חשבה שאבא שלה בכלל שונא מכשפים אז היא שאלה אותו, “אבא אבל אתה תמיד מתייחס אל מכשפים כאילו שאתה שונא אותם אבל אתה בעצמך מכשף איך זה יכול להיות שאתה שונא את עצמך? זה לא הגיוני!” ואבא ענה “לא, למה לי לשנוא את עצמי או לשנוא מכשפים? האמת שאני ממש אוהב מכשפים, פשוט לפעמים מרגיש שבני האדם מתגרים והם פשוט קצת פחות נחמדים אז אני מעוצבן קצת שאני מכשף ושאני שונה.” ואז פתאום היא נזכרה שבספר “הארי פוטר”  שהיא בדיוק קוראת, מסופר שיש גם חדי קרן וגם דרקונים וגם גובלינים ואפילו כסף שונה לקוסמים, ונזכרה שהיא אף פעם לא ראתה לא חד קרן ולא דרקון ולא גובלין ולא שמעה אף פעם על כסף של קוסמים, אז היא שאלה את הוריה “אז יש גם…” פתאום ראתה שהיא עדיין  בפיג’מה ושהיא תאחר לבית הספר. תהילה אהבה ללמוד ובגלל זה היא הייתה ממש חכמה ובגלל שאהבה ללמוד אז היא ממש לא אהבה לאחר לבית הספר אז היא רצה לצאת מהמיטה וללכת לבית הספר. היא הבינה שלא תמיד זה נעים שאתה מעל כולם כל הזמן, אז היא לא דיברה על זה שהיא מכשפה בבית הספר. באותו יום היה לה כיף בבית הספר והמורה רינה (המחנכת שלה) שיבחה אותה על הקשבה וידע מעמיק וטוב. היא הלכה לישון עם הרגשה טובה ונעימה באותו יום. וגם למי שעדיין חושב על זה: הוריה ענו על השאלה שלא גמרה לשאול שהייתה: אז יש גם חדי קרן ודרקונים וגובלינים וכסף מיוחד של קוסמים בעולם? הוריה ענו שיש אבל רק בעולם מאוד לא מוכר, קסום אבל הם רצו שתהילה לא תתחיל שם את חייה אלא בכדור הארץ, המקום המוכר שבו הסיפורים והחיים האמיתיים מתחילים. כשההורים של תהילה סיפרו לה על זה היא הייתה המומה וגם שמחה, ממה היא הייתה שמחה? היא הייתה שמחה שיש לה עוד עולם שלם ללמוד, כן היא באמת ממש אהבה ללמוד.

תוך בית הספר.” “יופי! טוב, בוא נלך!” אביה צדק, בית הספר היה ממש קרוב. ממש במרחק נגיעה. אביה אמר לה לגעת בספר זוהר, ולהגיד “בית הספר!” ואז היא תהיה בבית הספר. “רגע, אני צריכה לגעת בספר כדי להגיע לבית הספר? אז זה אומר שאני צריכה לאכול מאפה כדי להגיע למאפיה?” שאלה תהילה. “וואו! איך ידעת? כן, זה מה שאת צריכה לעשות.” היא לקחה את הספר, וצעקה “בית הספר!” פתאום הכל הסתחרר, ושנייה אחר כך היא מצאה את עצמה ליד בניין ענק וזוהר, שהיה כתוב עליו באותיות זהב בסמ”ק – בית הספר למכשפות ולקוסמים. תהילה מעולם לא ראתה בניין יפה כל כך. “וואו!” אמרה לאביה, שפתאום הופיע לידה. “רגע, אני הילדה היחידה שאבא שלה הוא מכשף ואמא שלה היא בת אדם?” “לא, יש עוד ילדים שהם ככה.” ענה לה אביה. “טוב, בוא ניכנס.” פנים בית הספר היה לא פחות מרשים מבחוץ. הקירות היו בצבעי פסטל מרהיבים, ונשב אוויר קריר בדיוק איך שתהילה אהבה אותו. פתאום, באולם הכניסה היה קול נפץ חזק ואחר כך עף קונפטי ופרחים בכל אולם הכניסה. שנייה אחר כך היא ראתה אישה יפת תואר שהיה על החולצה שלה תג שעליו היה כתוב ‘מנהלת בית הספר בסמ”ק’. המנהלת חייכה אליה. “שלום לך תהילה, וברוכה הבאה לבית הספר שלנו! השבוע יהיה לך יום פתוח, שבו תתנסי בכיתות השונות ותבחרי באילו כיתות את רוצה להשתתף. עכשיו, תיכנסי לאולם הגדול, יש לך שם הפתעה!” היא הלכה בעקבות המנהלת לאולם ענק. היו שם כאלף תלמידים, שמיד פרצו במחיאות כפיים. הייתה ערימה של מתנות בקצה אחד של החדר, והמון חיות מחמד רבצו על הרצפה. פתאום הופיעו שולחנות עמוסים בכל מיני מאכלים. היה שלט גדול שעליו היה כתוב “ברוכה הבאה לתהילה!”. תהילה לא קראה את מחשבותיה, משום שאמרה, “אל תדאגי. הפעלתי קסם הרחבה על התיק.” תהילה חייכה. “אווו, מגניב!” והכניסה את ערימת המתנות לתיקה החדש. “עכשיו אנחנו נלך לשיעור שיקויים. בואי אחרי.” היא נכנסה לחדר גדול, עם קדרות וכל מיני מרכיבים. ילדים התחילו להיכנס לשיעור, ואחר ציפתה בכלל לקבלת פנים כזאת. האמת, היא לא ממש ציפתה לקבלת פנים. היא ראתה את המנהלת מצלצלת בפעמון, וכל התלמידים השתתקו. “ברוכה הבאה תהילה. כל המתנות האלה הם בשבילך. תוכלי לבחור חיית מחמד מחיות המחמד מהחיות שעל הרצפה, ואז, תלכי לשולחנות ותאכלי.” “בסדר, תודה רבה!” אמרה תהילה בהתרגשות. היא הסתכלה על חיות המחמד. היו קרפדים, ארנבות, ינשופים, חתולים, דגים, כלבלבים, עכבראשים, קואלות, פנדות ואפילו פינגווינים. תהילה התלבטה המון. החיה האהובה עליה הייתה קואלות, אך היא חשבה שרוב הסיכויים יהיה ממש קשה לגדל אותם. לבסוף היא בחרה בינשוף זהוב מהמם. היא החליטה לקרוא לו פז, מכיוון שהוא היה זהוב. אחר כך הלכה לשולחנות עמוסות האוכל. לקח לה זמן רב למצוא מקום פנוי, עד שלבסוף מצאה מקום ליד ילדה עם שיער ג’ינג’י בלונדיני מאוד מתולתל. הילדה חייכה חיוך רחב. “שלום לך, תהילה! הבית ספר הזה הוא דיי טוב. אין לי עדיין המון חברים, כי אני גם חדשה ממש, אז אולי נהיה חברות?” תהילה נדהמה. כמה שילדים נחמדים כאן. היא רק הגיעה, וכבר יש לה חברה. “בטח! באיזה שיעורים את?” הילדה חשבה, ואז אמרה. “אממ… אני בכל השיעורים. פשוט לא רציתי להפסיד אף שיעור. אני בשיעור לחשים, בשיעור שיקויים, בשיעור שפות עתיקות, בשיעור היסטוריה של הקסם, בשיעור קסם של מתמטיקה, בשיעור ספורט קסום, בשיעור חיות קסומות, בשיעור קסם של צבע, בשיעור מוזיקה קסומה, ובשיעור תיאטרון מכושף.” “וואו! איזה שיעור את הכי אוהבת? ודרך אגב, איך קוראים לך?” “אני קסמיטל, והשיעור האהוב עלי הוא חיות קסומות, אני ממש אוהבת חיות. בשיעור הבא אנחנו נראה חדי קרן!” אמרה קסמיטל בהתרגשות. “מגניב! השבוע יש לי יום פתוח, ואני מתנסה בכל השיעורים. ההורים שלך הם שניהם קוסמים?” שאלה תהילה. “כן. אבל לאמא שלי אבא שלה הוא לא קוסם.” “אה, מגניב.” תהילה חייכה. פתאום שמעה את המנהלת קוראת לה. “המנהלת קוראת לי. אני מקווה שעוד מעט ניפגש שוב!” והיא רצה לכיוון המנהלת. “אני רואה שכבר יש לך חברה חדשה! הנה, קחי את התיק הזה, ושימי בתוכו את ערימת המתנות. היא נתנה לה תיק יפה, אך הוא נראה קטן מדי, וערימת המתנות לא תתאים. היה נראה כי המנהלת י לשפוך שליש מכוס המים לתוך הקדרה, לחמם עד שיהיה במצב צבירה כשפגז, לשים את המכסה, ולחכות 10 דקות. בינתיים, לשפוך עוד שליש מהמים בכוס־קירור ולחכות עד שיהיו במצב צבירה כשפמוצק, ולהכניס לקדרה אחרי 8 דקות. אחר כך, לחכות 5 דקות ולהוסיף את המים אשר נשארים במצב צבירה שכולם נכנסו, צץ מורה משום מקום. “שלום לכם!” הוא אמר. “היום הגיעה ילדה חדשה להתנסות בשיעור, אז אנא, התייחסו אליה בכבוד.” היא בדקה אם קסמיטל נמצאת שם, ואחרי כמה שניות מצאה אותה, באמצע החדר. תהילה שאלה את המורה לשיקויים “אפשר לשבת ליד קסמיטל?” הוא הנהן בחיוב. היא התיישבה ליד קסמיטל. “היום, אנחנו נתנסה בהכנת שיקוי שינה. הוא לא קשה, אך הוא ארוך, והוא יקח לכם זמן. אבל לפני שנתחיל עם השיקוי, אנחנו צריכים ללמוד על מצבי צבירה, הם יעזרו לכם המון בהכנת השיקוי. מצבי הצבירה העיקריים הם כשפמוצק, כשפנוזל וכשפגז. כשפמוצק הוא למשל קוביית קרח, כשפנוזל הוא למשל מים, וכשפגז הוא למשל אדים. כדי להפוך כשפמוצק לכשפנוזל צריך לחמם אותו, וכדי להפוך כשפנוזל לכשפגז צריך לחמם אותו עוד יותר, אבל כדי להפוך כשפגז לכשפנוזל צריך לקרר אותו, וכדי להפוך כשפנוזל לכשף מוצק צריך לקרר אותו עוד יותר. ועכשיו, בהצלחה!” הסתכלתי עם קסמיטל בספר השיקויים. היה כתוב:

מצרכים:

כוס מים 

2 כפות אבקת כוכבים

אבן ירח

אופן ההכנה:

כשפנוזל לתוך הקדרה. לבחוש את המים במשך שתי דקות בדיוק, ואחר כך להוסיף את אבקת הכוכבים, ולהמשיך לבחוש עד שהכל יהיה במצב צבירה נוזל, ואבקת הכוכבים תתערבב עם המים. אחר כך, להוסיף את אבן הירח ולשים את המכסה, לחכות עד שאבן הירח ינמס, והשיקוי יהיה בצבע כחול כהה עם נקודות כסופות. לבסוף, להוציא את השיקוי מהקדרה ולשים בכוס־קירור עד שהשיקוי יהפוך לכשפמוצק. כשאתם רוצים לשתות את השיקוי, חממו אותו עד שיהיה במצב הצבירה כשפנוזל.

קסמיטל ותהילה הכינו את השיקוי ונהנו מאוד. בסוף השיעור, המורה בדק את השיקויים, והעניק לקסמיטל ותהילה חיוך. “יצא לכן מעולה!” הוא אמר.

המנהלת הובילה את תהילה שהלכה לשיעור חיות קסומות. המורה לחיות קסומות, כמו המורה לשיקויים, אמרה לתלמידים להתנהג לתהילה בכבוד. תהילה חיפשה את קסמיטל, ושוב מצאה אותה, אך הפעם בקדמת הכיתה. “אפשר לשבת ליד קסמיטל?” שאלה תהילה. המורה חייכה. “בטח!” היא אמרה לתהילה. “אך עוד רגע אנחנו נצא לבחוץ. היום נלמד על חדי קרן, ועוד רגע נלך לראות אחד. הם מאוד עדינים, אז אנא, התייחסו אליהם בכבוד וברגישות. עכשיו, בוא נצא.” חד הקרן היה מרהיב. הקרן שלו הייתה בכל צבעי הקשת, והפרווה שלו הייתה זהובה. הם למדו שלכל צבע בקרן שלה יש כוח אחר. לאדום- כוח ריפוי, לכתום- כוח שלום, לצהוב- כוח חימום, לירוק- כוח טבע, לכחול- כוח תעופה ולסגול- כוח יופי. השיעור היה מעניין מאוד. בסופו, המורה נתנה לכל ילד קצת מפרוות חד הקרן. “זה לא כואב להם. פעם בחודש הם מפרישים חלק מהפרווה ומצמיחים פרווה חדשה. זה עוזר להם להישאר בריאים.” אמרה המורה. 

אחר כך, נגמרו הלימודים. המנהלת אמרה לתהילה שמחר יהיה לה יום יותר ארוך, והיא תתנסה בשיעור לחשים, בשיעור מוזיקה קסומה ובשיעור היסטוריה של קסם. עוד יומיים היא תתנסה בשיעור ספורט קסום, שיעור קסם של צבע, ובשיעור שפות עתיקות, ועוד שלושה ימים היא תתנסה בקסם של מתמטיקה ובתיאטרון מכושף, ואז תבחר אילו שיעורים היא רוצה ללמוד. יהיה עליה לבחור לפחות חמישה שיעורים. 

כשחזרה תהילה הביתה שאלו הוריה  איך היה לה היום. היא ענתה “היה מעולה! כבר יש לי חברה! כל כך המון דברים מוזרים ומגניבים קרו לי בזמן האחרון. אני ממש שמחה. היום היה לי שיעור שיקויים ושיעור חיות קסם ושניהם היו ממש טובים. וגם, קיבלתי מלא מתנות וינשוף. כל הילדים נחמדים! האוכל ממש טעים! זה הבית ספר הכי טוב בעולם!” הוריה חייכו. “אנחנו שמחים שהיה לך כיף!” הם אמרו.

אחר כך, לפני שתהילה הלכה לישון, תהילה אמרה לאביה. “אני ממש אוהבת את העולם הקסום הזה, אבל אתה בטוח שזה לא חלום? זה פשוט יותר מדי טוב!” אביה צחק. “לא, העולם הקסום הוא עולם אמיתי. לילה טוב!” אמר. “לילה טוב אבא! היא קראה, “ועוד שאלה. האם גם היום בבוקר אני ארחף מעל המיטה שלי?” “לא. זה קורה רק בפעם הראשונה שאת נמצאת העולם הקסום.” ענה לה אביה. “אה, יופי.” אמרה תהילה, “כי זה היה מפחיד.” ובלילה, חלמה תהילה שכל זה היה חלום, וכשהיא תתעורר תגלה שהיא עדיין נמצאת בעולם בני האדם, אך כמובן, שכל זה לא היה חלום!  

-סוף הסיפור-