המכשף

לפני המון שנים חי לו מכשף ושמו סנסה. סנסה היה בעיירה של מכשפים נמוכים ורשעים והוא לא היה מכשף רשע אלא מכשף טוב לב ועזר לכולם. יום אחד כולם צחקו עליו ואמרו “אתה המכשף הכי גרוע שיש, אז אנחנו מסלקים אותך” סנסה כל כך נעלב ואמר “אני לא אחזור לכאן עד שאני אמצא שיקוי שיהפוך אותי למכשף הגדול והרשע שיש בעולם”

כל המכשפים התחילו לצחוק ולגחך אך סנסה לא וויתר. ארז את המטה והחפצים שלו והלך. לאחר כמה דקות סנסה ראה תנין בוכה. הוא התקרב בעדינות  וניסה להבין למה התנין בוכה. אבל התנין נבהל והתרחק. סנסה הרגיע את התנין וליטף אותו. הוא ראה שהרגל של התנין פצועה. סנסה שלף מין התרמיל בקבוקון קטן ושפך שלוש טיפות על רגלו. פתאום הם שמעו משהוא צועק “הצילו אותי” המכשף נבהל וקם במהירות. הוא ראה נסיכה יפהפיה שנפלה לתוך בור. סנסה הוציא מהתרמיל חבל הוא זרק לה את החבל: “תיתפסי” הוא צעק. הנסיכה תפסה. סנסה ניסה להרים אותה אבל היא הייתה כבדה מידי!

התנין רץ כדי לעזור. הוא תפס בשיניו את החבל. שניהם משכו והחבל כמעט נקרע. הם משכו חזק והנסיכה עפה קדימה ונפלה. “אוי תודה לך. אתה הגיבור שלי ודרך הגב קוראים לי לורי. בוא אלי לטירה ואני אכיר אותך לאבי”. “בטח!” ענה סנסה, “אבל התנין מגיע איתנו”. “כמובן, גם הוא עזר לנו” וליטפה את התנין. “רגע, יש בעיה! אני לא יודעת באיזה כיוון נמצאת הטירה”… “אל דאגה” ענה לה סנסה, “יש לי מטה קסמים. אני יכול לעוף לכל מקום שאני רוצה. אז קדימה אל הטירה”

בלילה סנסה נזכר למה בכלל הלך ליער ואיזה מזל שהוא הלך. פתאום עלה על פניו חיוך קטן כי הבין שהוא לא חוזר לעיירה ובבוקר אמר ללורי את כל מה שקרה לו. לורי אמרה: “אין שום סיכוי שאתה חוזר לשם אתה טוב וחמוד ואני אוהבת אותך!” סנסה הסמיק וחיבק אותה. מאז ועד היום הם חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה {עם התנין שלהם שהם קראו לו צ’וצ’ו}