המכשולים הקטנים של גילי
שלום, אני גילי. אני בסך הכול ילדה רגילה שרוצה ללמוד ולהיות חכמה בעתיד.
היום זה היום הראשון שלי בכיתה א’.
אני מתרגשת מאוד להכיר חברות חדשות וכמובן לשחק איתן בהפסקה.
אמא גם מאוד מתרגשת מזה שאני כבר בכיתה א’ ואני ילדה גדולה.
אבא עשה לי שתי צמות ואמר לי שזה יום מיוחד, אז הוא יקח אותי לבית ספר. ישבתי על המושב ברכב ואבא התחיל לנסוע לבית הספר.
ואז הגענו, כשיצאתי מהמכונית אבא נתן לי נשיקה, נכנס לאוטו ונסע ואני הלכתי לכיתתי.
כשהגעתי לכיתה המורה אמרה לי לשבת איפה שכתוב את שמי אז התיישבתי.
בהפסקה הלכתי לחבורת בנות שראיתי בבוקר משחקות בכיתה שלי, שאלתי אותן אם אפשר להצטרף למשחק והם לא אמרו כלום, הם רק צחקו על הצמות שלי. נעלבתי, רצתי לכיתה ובכיתי.
ילדה אחת מהחבורה שצחקה לי על הצמות נכנסה לכיתה עם כל החבורה, עמדה מולי, ואמרה לי: תגידי, איך זה יכול להיות שאת כל כך מכוערת? נעלבתי ממש, ואז היה צלצול והם הזהירו אותי שאם אני אגיד למורה הם ירביצו לי.
רציתי לחזור לבית כמה שיותר מהר ניסיתי להסתיר את הדמעות שהמורה לא תראה ותשאל
אותי למה יש לי דמעות ואם קרה לי משהו בהפסקה ואז אהיה חייבת לספר למורה ואז הן ירביצו לי.
נגמר השיעור, היה צלצול ללכת הביתה, המורה יצאה מדלת הכיתה ואני הרמתי את ספרי הלימוד שהיו לי על השולחן.
ובדרך אחת מהחבורה הפילה לי את סיפרי הלימוד לרצפה, וכל חברותיה דרכו עליהם.
אז לקחתי את התיק ורצתי הביתה. נכנסתי בדלת הבית וברחתי לחדר. אבא נכנס לחדר ושאל :
“איך היה היום בבית הספר”? אמרתי לו שהיה נורא, הוא ניסה להצחיק אותי ואמר שבטח היה
נורא כיף , צחקתי קצת.
הוא שאל אותי מה קרה , וסיפרתי לו שלא הסכימו לי להצטרף למשחק וצחקו לי על הצמות
ושאפילו הפילו לי את הספרים.
אבא הלך ואז הוא חזר עם מחברת ריקה ואמר לי “אם אומרים לך משהו מעליב את מציירת נקודה.”
יום למחרת חזרתי עם חמש נקודות וככה עד סוף השבוע . בסוף השבוע אבא קרא לי לחדר
ואמר לי להראות לחבורה שמציקה לי את המחברת. יום למחרת נכנסתי לכיתה והם שוב צחקו עלי, סימנתי נקודה, ואז אחת מהחבורה שאלה “מה את מציירת שם?”
לקחתי נשימה עמוקה, והתחלתי להסביר: זאת מחברת שאני מסמנת נקודה בכל פעם שמישהי אומרת לי משהו מעליב, ככה אבא שלי המליץ לי. והנה, כבר שבוע עבר, תראו כמה נקודות יש לי במחברת.
הם התקרבו לשולחן שלי וראו את המחברת, ראיתי בעיניים שלהן שהן רק עכשיו מבינות עד כמה הן פגעו בי. אחת מהן הסתכלה עליי ואמרה: אנחנו ממש מצטערות, חשבנו שאנחנו צוחקות אבל עכשיו אנחנו מבינות כמה פגענו בך. סליחה.
הראיתי להן שגם אם אנסה למחוק את הנקודות מהדף, עדיין יישארו סימנים, ושמה שהם עשו פוגע ונשאר לכל הזמן.
