המכונה המסתורית

אלכס הוא ילד רגיל בבית רגיל ויום אחד הו עשה פגישה עם החברים שלו בפארק ובדרך לפארק הוא עבר ליד הבית הישן והמפחיד.

כולם אומרים שהאיש שגר בבית עצוב ולא יוצא מהבית שלו והחנות אוכל שולחת לו את האוכל, הוא עצוב בגלל שליפני 50 שנה הבן שלו נדרס ומת ולפני שהוא נדרס האבא והבן רבו והדבר האחרון שהוא אמר לילד היה “לך לחדר שלך”  אבל באו נחזור לסיפור… אז עברתי ליד הבית המפחיד והגעתי לפארק אנחנו שיחקנו אמת וחובה וכשהגיעה התור שלי בחרתי חובה והחובה שלי היה לדפוק על הדלת של הבית הישן והמפחיד, כשהגעתי לדלת חששתי לדפוק על הדלת אבל בסוף דפקתי איש גבוהה וזקן פתח את הדלת ואמר אם אתה לא יורד מהרכוש שלי אני קורא למשטרה רצתי בחזרה לפארק ולא הבנתי מה הייתה הבעיה שלו.

בדרך הביתה ראיתי תא טלפון שהייתי בטוח שלא היה שם לפני, אז נכנסתי לתא טלפון בתוכו היה מסך ומספרים והיה כתוב “מנהרת זמן” אמרתי לעצמי זה לא יכול להיות אמתי כי אין כזה דבר מנהרת זמן אז כתבתי 1972 21 בטבת שזה היום שבו הילד, הבן של האיש הזקן נדרס להפתעתי מנהרת הזמן באמת עבדה!

אחרי כמה שניות זה עצר, יצאתי ממנהרת הזמן, מולי היה עיתונים לקחתי אחד ובדקתי את התאריך וזה אמר 1972 21 בטבת.

מצאתי את הבית הישן והמפחיד אבל זה לא היה ישן וזה לא היה מפחיד זה היה בית יפה וצבעוני ואז ראיתי ילד רץ לכביש, רצתי ודחפתי אותו שניות לפני שהוא נדרס, אחרי כמה שניות משאית גדולה עברה, הילד אמר תודה ורץ בחזרה לבית שלו.

נכנסתי בחזרה למנהרת הזמן וכתבתי 2022 8 בשבט שזה היום שמצאתי את מנהרת הזמן,  אחרי כמה שניות זה עצר.

יצאתי ממנהרת הזמן ורצתי לבית הישן והמפחיד אפל הוא היה יפה וצבעוני! בדקתי את התאריך כי חשבתי שמנהרת הזמן לא עבדה אבל זה היה 2022 8 בשבט אז הלכתי לדלת של הבית ודפקתי איש זקן ומפחיד לא בא לדלת, איש שמח וזקן בא לדלת ושאל אותי מה אני צריך, הוא לא צעק עלי לרדת מהרכוש שלו כמו שהוא עשה פעם שעברה, ואז שאלתי אותו אם היה לו בן הוא אמר שכן ואז ראיתי את הילד הקטן אבל הוא כבר לא היה קטן, הוא היה גדול והיה לו ילדים הלכתי מהבית והתקשרתי לחברים שלי להגיד להם מה קרה, הם לא האמינו לי אז אמרתי להם שאני אקח אותם למנהרת הזמן, כאשר כולם הגיעו לקחתי את כולם למקום שבו היה מנהרת הזמן אבל כשהגעתי לשם זה נעלם!
אני אף פעם לא אשכח את היום הזה.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »