המטמון
בממלכה רחוקה חיו מלך ומלכה ולהם שלוש בנות: הנסיכה קרן, היתה יפת מראה, הנסיכה אור התברכה בכישרונות והנסיכה הקטנה גאיה היתה חכמה וטובת לב.
קרן היתה מתהלכת ברחבי הממלכה לבושה בבגדי פאר שהדגישו את יופיה. וכל תושבי הממלכה היו עוצרים ומתבוננים בה.
אור קינאה ביופיה של קרן ורצתה להדגיש את כשרונותיה, לכן ניגנה כך שצלילי נגינתה נשמעו בכל בית וכולם היו מסתכלים ומחפשים מאיפה בוקעים הצלילים המיוחדים?
יום אחד, הסתובבה קרן ברחבי הממלכה, וכולם מתפעלים כרגיל מיופיה. לפתע, נשמעו צלילי נגינתה של אור, וכל המבטים הופנו מקרן היפה אל בתי הממלכה, כדי לחפש את מקור הנגינה.
קרן, נפגעה ורצה בוכה אל הוריה: “היא מקנאה בי. היא מפריעה לי ומנגנת בכוונה כדי למנוע מכולם להסתכל עלי”. הוריה חיבקו אותה ואמרו: “אם את תדעי להעריך את המראה שלך אף אחד לא יוכל לפגוע באושרך.”
אור, המשיכה לנגן עד שאצבעותיה כאבו , וקרן שלא ויתרה, נעמדה על מרפסת הארמון ורקדה לקול הצלילים . כל תושבי הממלכה, נהנו מהנגינה, אך התפעלו יותר מהריקוד של קרן היפה.
אור רצה אל הוריה והתלוננה: “היא מפריעה לי. היא מקנאה בי ומונעת מאנשים ליהנות מהצלילים היפים שלי”. הוריה חיבקו אותה ואמרו: ” המוסיקה שלך גורמת אושר, ואם רק תקשיבי לצלילייך היפים, שום דבר לא יפריע לאושרך”.
גאיה הצעירה, ראתה הכל ובארוחת הערב סיפרה לאחיותיה שמצאה ספר עתיק בארמון ובו מידע על מטמון שהוסתר ברחבי הממלכה. מי שתמצא את המטמון תזכה לאהבת אמת.
קרן ואור החליטו לחפש את המטמון.
קרן ארזה את מיטב בגדיה בכרכרה מיוחדת ואור ארזה את כלי נגינתה בארגז גדול שהונח על עגלה, עם שני סוסים. הן נפרדו מהוריהן בנשיקות ויצאו כל אחת לדרכה.
הן עברו בדרכים והפכו כל אבן בחיפוש אחר המטמון.
הערב ירד וגשם החל לרדת, הברקים והרעמים הבהילו את הסוסים שליוו את קרן והם ברחו עם הכרכרה ובה כל הבגדים היפים. קרן היתה עצובה ומפוחדת.
אור התעקשה להמשיך ולחפש את המטמון גם במזג האויר הסוער ודהרה עם הסוסים אל ראש הגבעה. כשלא מצאה שם את המטמון, ירדה אל הבקעה, ובדרך הסוסים העייפים מעדו ונפלו ואיתם נפל הארגז ובו כלי הנגינה שהתנפצו לרסיסים. אור ההמומה נותרה לבדה חסרת כל ומפוחדת. מה תעשה בלילה חשוך וסוער כשהיא לבדה?
אור הלכה בדרך, רועדת מקור מיואשת ועצובה והבינה שאיבדה את הדרך הביתה. לפתע, היא שומעת קולות רחוקים של בכי והלכה בעקבותיהם. ככל שהתקרבה, היה הבכי חזק וברור יותר, וכשהגיעה אליו ראתה נערה צעירה, יחפה ולבושה בבגדים קרועים ובלויים, יושבת תחת עץ רועדת ובוכה. היא התכופפה ללטף את ראש הנערה ולפתע גילתה שזאת אחותה קרן שאיבדה את דרכה ואת כל בגדיה היפים.
גם קרן התפלאה לפגוש את אור והשתיים התחבקו יחד והתחממו עד שהשמש זרחה.
בבוקר, הן צעדו לכיוון צריח הארמון שבלט מרחוק כשהן תומכות האחת בשניה, משוחחות, צוחקות ומספרות על כל המקומות בהן כל אחת חיפשה את המטמון. הן כל כך נהנו ששכחו בכלל את הבגדים וכלי הנגינה שאיבדו, ואלה כבר לא היו חשובים כי הן ידעו שכל אחת מהן ניצחה ומצאה את מטמון האושר בתוך הלב ולא בחפצים היקרים שהיו להן.
ואם תשאלו לגבי גאיה? אז כדאי שתדעו שהיא המנצחת האמיתית, שמצאה את המטמון האמיתי שאף אחד לא ייקח ממנה: מטמון אחדות ואהבת המשפחה שלה.
מאת: מור שטרית מורד
כיתה: ה2, ביה”ס: ממ”ד הקריה הרא”ה אשדוד – 08-8666433
מחנכת: ליפז עוז. רכזת שפה: גילה בן חמו
