יום אחד כמו כל יום רגיל קם אורי ממיטתו סידר את המיטה שלו והתחיל להתארגן לבית הספר ,אכל את ארוחת הבוקר שלו (קורנפלקס עם חלב), לקח את ילקוטו, סגר את הדלת של ביתו, הזמין את המעלית האפורה שבקומה של הבית שלו, לחץ על קומת הקרקע והתחיל ללכת לכיוון ההסעה שתיסע לבית הספר שלו שנקרא “רימונים” .
בדרך שאורי הלך להסעה ראה על הריצפה מחברת קטנטנה שצבעה כחול וכמה מדבקות בצבעים שונים על המחברת.
אורי לא ידע מה לעשות אם להרים את המחברת או לא להרים את המחברת היו בו כל כך הרבה מחשבות הוא לא ידע מה לעשות עד שפתאום אורי שם לב שעוד דקה בדיוק ההסעה שלו נוסעת מהתחנה והמרחק בין ההסעה לאורי מאד רחוק אחד מהשני ,אורי לא רצה לפספס את בית הספר אז הוא לקח את המחברת ורץ הכי מהר אל ההסעה וברגע האחרון הספיק לעלות עליה.
כשעלה להסעה התיישב במושב האמצעי ושם חגורה. באמצע הנסיעה לבית הספר אורי לקח את המחברת שראה על הריצפה מחוץ לביתו והסתכל עליה מכל הכיוונים.
ובדיוק שרצה לפתוח את המחברת באה אל אורי ילדה חמודה בשם: ליאור ושאלה אותו
“היי אני יכולה לשבת לידך פשוט יש כל כך הרבה ילדים בהסעה ואין לי מקום לשבת”
אורי לא ידע מה להגיד לליאור כי מצד אחד אורי רצה לפתוח את המחברת ולראות מה יש שם
ומצד שני זה לא יפה להגיד לליאור שאורי לא רוצה שהיא תשב לידו.
לאורי לא היה כל כך הרבה ברירות אז כמובן שאמר לליאור :
“כן בשמחה את יכולה לשבת לידי”
“תודה רבה” אמרה ליאור.
ליאור התיישבה ליד אורי והתחילה לשאול את אורי כל מיני שאלות:
איזה כיתה אתה, בין כמה אתה ועוד כל מיני שאלות.
שליאור שאלה את אורי באיזה בית ספר הוא ,אורי ענה לה רימונים וליאור אמרה לו “גם אני בבית ספר רימונים”.
“איזה מגניב” אמר אורי .
אורי היה כל כך סקרן לראות ולגלות מה יש במחברת/מה כתוב /מה מצויר בתוך המחברת אבל אמר לעצמו בלב שהוא יכול להתאפק עוד קצת לא לפתוח את המחברת עד לבית הספר.
כעבור 10 דקות ההסעה עצרה בכניסה לבית הספר ואורי וליאור ירדו מהסעה וכמובן שגם שאר התלמידים ירדו .
כשירדו ליאור ואורי מהסעה אמרו “ביי אחד לשני והלכו לכיתה שלהם כשהגיע אורי לכיתה שלו שם את ילקוטו על הכיסא הכחול שלו ואמר לעצמו בלב:
“אני חייב לפתוח את המחברת הזאת אבל אני חייב לפתוח אותה במקום שלא יראו אותי כי אז החברים שלי ישאלו אותי מלא שאלות .”
אורי רצה כל כך לפתוח את המחברת אז הוא חשב ללכת לשירותים הוא חשב ששם לא יהיה אף אחד שיכול לראות אותו/ לשמוע אותו פותח את המחברת .
אורי התחיל ללכת לכיוון השירותים של הבנים ופתאום שהגיע לכניסה של השירותים נשמע צלצול של בית הספר .
אורי חזר חזרה לכיתה מבואס כי רצה כל כך לפתוח את המחברת שמצא על הרצפה בדרך להסעה שלו. אורי היה כל כך כל כך סקרן לראות מה כתוב/ מה מצויר.
אורי אמר לעצמו בלב ” טוב אני חייב ללכת באמצע הפסקת האוכל לשירותים לגלות מה יש במחברת כי אם אני אלך בהפסקה יהיו הרבה ילדים בשירותים ואם אני אלך בתחילת הפסקת האוכל אז יהיו עוד יותר ילדים כי כולם ינטלו ידיים “
כמה שניות אחר כך המורה אילה נכנסה לכיתה והתחילה ללמד את התלמידים גאוגרפיה היא לימדה אותם על היבשות על המדינות …
כעבור שעה הסתיים שיעור גאוגרפיה עם המורה אילה ונכנסה לכיתה המורה לאנגלית ששמה ליאורה המורה ליאורה התחילה ללמד את התלמידים כל מיני נושאים .ובזמן שהמורה ליאורה לימדה את כל חברי הכיתה אורי רצה כבר שיהיה צלצול להפסקת האוכל בשביל שיוכל לפתוח את המחברת .
כעבור שעה נוספת נגמר שיעור אנגלית והתחילה הפסקת האוכל אורי חיכה כמה דקות שהתרוקן השירותים ושאל את המורה אם הוא יכול ללכת לשירותים המורה הסכימה לאורי . אורי הלך בזריזות לשירותים נכנס לתא לקח את המחברת ולפתע שרצה לפתוח את המחברת אמר לעצמו שאולי הוא לא צריך לפתוח את המחברת כי אולי למי שנפל המחברת לא רצה/ רוצה שידעו מה כתוב במחברת אולי זה משהו סודי שהוא /היא לא רוצה שנגלה מה כתוב בפנים.
אורי לא רצה לזרוק או להחזיר לאותו מקום את המחברת כי אז ילדים אחרים יקחו ויקראו מה כתוב בתוך המחברת .
אורי הסתכל עוד הפעם בכל הכיוונים בשביל לראות אם כתוב את השם של אותו הבן אדם ולפתע ראה מאחורה של המחברת שכתוב “ליאור בינס” אורי נזכר בליאור שישבה לידו בהסעה ורצה לבדוק אם זה של ליאור אורי רצה ללכת לשאול אותה אבל הוא לא ידע באיזה כיתה היא .
לאחר כמה דקות היה צלצול להפסקה.
ואורי התחיל לחפש את ליאור בהפסקה עד שמצא אותה אחרי זמן רב יושבת עם חברות על הספסל החום שליד המגרש כדורגל .
אורי רץ אליה ושאל אותה: אם את יכולה לבוא רגע אני צריך לשאול אותך משהו .
כמובן שליאור אמרה לו כן
את יכולה להגיד לי מה השם משפחה שלך?
” השם משפחה שלי בינס למה ?”
“סתם אה ודרך אגב השם משפחה שלי זה בקר אורי בקר”
אורי היה מופתע מאד שהמחברת הזאת הייתה של ליאור
אורי לא ידע כל כך מה לעשות אם להגיד לה לא להגיד לה עד שהוא החליט לשאול אותה ” נאבד לך אולי מחברת כחולה עם מדבקות בכל מיני צבעים שונים”
“כן את האמת שכן אתמול נאבד לי בדרך שהלכתי להסעה” אמרה ליאור
אורי אמר לה: “אני מצאתי אותה היום בדרך להסעה הנה אני יביא לך”
“יואו תודה רבה רבה אני חיפשתי את זה כל כך הרבה תודה “אמרה ליאור
“אה ואל תדאגי אני לא קראתי כלום” אמר אורי
“חחחח הכל בסדר אמרה ליאור”
כמה שניות לאחר מכן היה צלצול ואורי אמר “טוב ביי אני צריך ללכת “
ליאור אמרה: אתה יודע שזה מאד חברי ויפה לא לקרוא את המחברת אני לא חושבת שמישהו אחר לא היה פותח את המחברת”
חייך אורי לליאור והלך לכיתה .
סיכום : הסיכום הוא שלא כל דבר שאנחנו רואים/ לוקחים צריך להתערב בכל דבר זאת אומרת שלא כל דבר שקורה צריך להתערב.
