המורה של סבתא
מאת: ניגון קפלן כיתה ג’2
החוויה האהובה עליי זה ללכת לסבא וסבתא עם כל המשפחה. האוכל של סבתא מאוד טעים ומפנק, וכמובן לשתף את סבתא במה שקרה לי השבוע. היום אמא אמרה לי שאנחנו הולכים לסבא וסבתא. שמחתי מאוד. כשהגענו לסבתא היא נתנה לנו משימה: לסדר את כל הארגזים הישנים במחסן. כשהתחלתי לסדר בטעות נפל לי ארגז. נבהלתי מאוד אך לפתע ראיתי שמתוך הארגז מתפזרים הרבה גליונות שכתוב עליהם: ‘גליונות לעיון בפרשת השבוע’. עד עכשיו לא ידעתי בכלל מה זה גליונות. הדפים היו מאוד עתיקים וקצת קרועים. הרמתי אחד מהם וראיתי שהיה כתוב בכתב יד בעט אדומה הערות. רצתי לסבתא וישר שאלתי אותה – “סבתא מה זה הדפים הקרועים האלה?”. סבתא ענתה לי שאלו גיליונות של נחמה ליבוביץ’. שאלתי את סבתא – “מי זו נחמה ליבוביץ’?” ראו על הפנים של סבתא געגוע. “נחמה ליבוביץ’ זו אישה שלימדה את כולנו המון דברי תורה. כל פעם שאני שומעת דברי תורה בשבת, אני ישר נזכרת בנחמה ומתגעגעת”. שאלתי את סבתא “ומה אלו ההערות שכתובות בצבע אדום?” סבתא אמרה לי “זה הערות שנחמה כתבה. בגליונות של נחמה היו שאלות. כל מי שרצה היה יכול לענות תשובות. נחמה שלחה לכל אחד בנפרד הערות על התשובות שהוא כתב.” סיקרן אותי מאוד לשאול את סבתא למה היא שומרת את הגיליונות של נחמה. לא התאפקתי ושאלתי אותה. סבתא צחקה ואמרה “אני רואה שאת מאוד מתעניינת בנחמה”.
סבתא הביאה אותי לחדר שלה והוציאה אלבום ממתי שהיא הייתה צעירה. קצת צחקתי. היא לא הייתה נראית סבתא, היא הייתה נראית מישהי אחרת. סבתא העבירה עמוד ושם ראיתי תמונה של סבתא עם עוד אישה. אישה עם שיער לבן, חיוך גדול וכובע. סבתא הצביעה על התמונה ואמרה לי: זו נחמה ליבוביץ’. היא הייתה המורה שלי כשהייתי צעירה. סבתא התחילה לבכות מהתרגשות. “כשעליתי לארץ הרגשתי מאוד בודדה ולא היה לי נעים. אבל כשהתחלתי לקבל את המעטפות מנחמה בדואר זה נתן לי כוח. כל שבוע מחדש הייתי מחכה למעטפה של נחמה. בזכות המעטפות הללו הרגשתי שמישהו דואג לי. נחמה שמה לב שכל שבוע אני שולחת לה תשובות לגליון. היא הסתכלה על הכתובת והחליטה לבוא לראות מי זו שכותבת לה כל שבוע. כשנחמה דפקה אצלי בדלת לא האמנתי שזו היא. הרגשתי לא נעים שהיא טרחה והגיעה רק בשבילי. אבל בכל זאת הרגשתי התרגשות – נחמה כאן!! אני לא לבד”. “תודה סבתא שסיפרת לי, זה היה מאוד מעניין!” אמרתי.סבתא עצרה אותי ואמרה “את יודעת שנחמה, כשהיא הייתה בדרך למות, ביקשה שיכתבו על הקבר שלה מילה אחת: “מורה”. למרות שהיא הייתה גם פרופסור ורבנית, היא הרגישה שהמילה מורה היא הכי מתחברת אליה”.
כשאכלנו ארוחת ערב סיפרתי לכולם מה שסבתא סיפרה לי על נחמה ליבוביץ’. כולנו למדנו מנחמה על הצניעות והענווה שלה.
