‘נו, איפה זה? אוי לא! זה אצלי.’
אז אתם שואלים בטח על מה אני מדבר, אז אני אתחיל מהתחלה:
הי, קוראים לי נעם, אני גר בבית שאן, ואתמול החיים שלי השתנו לגמרי.
הכל התחיל כשאיחרתי לאוטובוס והלכתי ככה לבית, ובדרך לבית ראיתי איש מוזר זקן עם שיער לבן, פנים מוזרות, ועיניים שחורות.
אז במילה, בגלל שאיחרתי לא רציתי להיות מובך מול הכתה והחברים שלי, אז התחלתי לעקוב אחריו והלכתי ופתאום הבתים נראו לאט לאט נטושים, ופתאום הוא נעצר, הביט ימינה ושמאלה והמשיך לצעוד לעבר בית. בית שהיה שונה מאחרים, ונכנס לבית.
אז כמה שניות אחרי זה נכנסתי והבית ממבט ראשון היה נראה פשוט בית נטוש, פתאום ראיתי כמה אבנים מסודרות בתוך ריבוע וזה היה נראה כמו קודנית – וצדקתי. הוא הקיש על כמה אבנים, ומשהו באבן שהייתה למטה. אחרי כמה רגעים נפתחו סדקים בקיר שיצרו מלבן והמלבן נתפח לדלת, והדלת נפתחה פתאום והתגלו הדברים שקרו שלושה חודשים קודם לכן בטהראן:
‘אני לא מאמין, זה הפיגוע ה 1…2…3…4…5…..100! הפיגוע המאה שנכשל! מה הבעיה לשים חומר נפץ במקום כלשהו ולפוצץ, או בדרכים אחרות. העיקר לפגוע!’
גלינג גלינג גלינג גלינג
‘הלו, מי מדבר?’
‘המדען אדוני, סליחה אם אני מפריע יש חדשות בקשר לשאלתך מה גרם לפיגועים להיכשל:’
‘כן, כן, דבר!’
‘התשובה היא…’
(חזרה לישראל:) התגלה חדר עם לוחות מחקר, בעיקר מחקר על הרב משאש וכל מיני תגליות על הזמן, ועל ההשערות שיכולות לקרות אם נשנה אפילו דבר קטן, יכול לפוצץ את העולם.
‘שלום לך!’ קרא הזקן שישב על הכיסא.
הכיסא היה כיסא משרדי פשוט, מאחורי הכיסא היו שלושה מחשבים, וכמה מטרים לצד המחשבים היה מן צינור עבה מאד ובתוכו כיסא וכל מיני חוטים מנקודה לנקודה.
‘אני רואה שאתה סקרן לגלות מה קורה פה, אז אני אסביר לך:’
‘אל תגלה לאף אחד, אבל אני עובד במוסד ולפני שאני מסביר לך יש לי שאלה: אתה רוצה לעזור לי במשימה?’
‘כן!’
‘יש! טוב, אז אני לא אפרט יותר מידי, יש מישהו רשע שרוצה לעשות פיגוע ויש משהו שמונע ממנו לעשות את זה, והוא רוצה להשמיד את זה.’
‘מה זאת אומרת?’
‘זה אומר שתצטרך לחזור בזמן ולקחת את הקלף הזה, דרך אגב הדבר הזה זה מגילה של הרב משאש.’
‘אוקי, מה שאתה צריך לעשות בשביל זה, זה להשתגר בזמן, אתה צריך לשבת בכיסא ששם בתוך הצינור, ולהחזיק בקפסולה. אוקי?’
‘אוקי!’
‘כשתשב, אתה אולי תרגיש סחרחורת.’
בזזזזז בוששששש
‘מה זה? איפה אני? אמאל’ה! יש פה דינוזאור… רגע, למה יש פה דינוזאור?! יש פה גם מכשיר קשר.’ ‘זה בשביל שאנחנו נוכל לתקשר איתך’, ‘וגם למה יש פה מגילה שדומה למגילה שראיתי על אחד מלוחות כנראה בשביל שלא יחשוב שלקחת לו את המגילה האמיתית.’
‘טוב, תתקשר אליו עם המכשיר קשר’
קחחחח
‘תגיד, למה אני בתקופת הדינוזאורים?’
‘סליחה, הייתה תקלה במערכת… הנה תיקנתי את זה בקפסולה’
‘כן, יופי’
בזזזזז בוםםם
‘אתה שמעת את זה?’
‘כן’
‘אם אתה עכשיו בתוך בית ישן, אתה במקום הנכון. האם אתה במקום הנכון?’
‘כן’
‘תמשיך במסדרון עד שאתה רואה תמונה של אדם מכובד, תוריד את התמונה מהקיר ותפתח את הכספת שתראה, ושים בה את המגילה ותחליף אותה במגילה המזויפת. ברגע שאתה מסיים את מה שאמרתי לך, אני אשגר אותך בחזרה.’
‘סיימתי’
‘אוקי, אתה מחזיק בקפסולה?’
‘לא, אני אחפש אותה בתיק… איפה זה?… אוי לא! זה אצלו!’
‘מה? חשבת שאוותר על המגילה?! בחיים לא!’
אחרי שהוא אמר את המילה ‘בחיים’ התחלתי לרוץ אחריו מיד עשיתי פליק-פלאק, סלטה וחטפתי לו מהיד וביקשתי ממנו שישגר אותי.
בזזזזזז בוםםםם!
סוף!
