המאכל החסר
פעם לפניי הרבה שנים, חי לו אדם עשיר במיוחד בעיירה קטנה ברומניה. בכל שנה אותו עשיר היה עורך סעודה גדולה לכבוד יום נישואיו והיה מזמין את תושבי העיירה מלבד הרבה, שממנו התבייש כי לא כל כך הקפיד לשמור תורה ומצוות…
שנה אחת, הרגיש אותו עשיר צורך גדול להזמין את הרבה של העיירה אך התבייש מאוד בחוסר הידע שלו בתורה. לפתע עלה במוחו רעיון, כיצד יציע לרבה ללמד אותו תורה… אמר לעצמו, אני אזמין את הרבה אלי לסעודה השנה! החלו בהכנות הסעודה החגיגית אך הפעם ביקש העשיר ממשרתיו שיחסירו מאכל מן השולחן של הרבה. הרבה, שהתרגש מאוד שהוזמן השנה לסעודה החגיגית, הגיע ברוב הדרו, הלך ליטול ידיו וניגש לשבת בשולחנו לבצוע על הלחם… אך אבוי , היכן הלחם?? מכיוון שכבר נטל ידיו, ניגש בהתנצלות לשולחן ליד ולקח מעט לחם לברך עליו. כשעבר העשיר בשולחנות אורחיו, פנה הרבה אל מארחו ואמר ‘שמחתי עד מאוד להגיע ולהתארח בסעודתך איש יקר, אך אם יורשה לי לשאול.. מדוע החסרת משולחני לחם?’ ‘העשיר, שחיכה שהרבה בכבודו ובעצמו ייפנה אליו, שמח בשאלה ואמר, ‘רבה יקר, בכל שנה איני מזמין אותך מכיוון שמתבייש אני בחוסר התורה שבי.. השנה החלטתי לא לוותר ולבקש מהרבה בכבודו ובעצמו ללמדני תורה’
מיותר לציין שהרבה שמח מאוד בבקשת אותו עשיר ומאז אותו היום לימדו תורה ואף סודות התורה, עד שנהיה לתלמיד חכם גדול ועצום שלימד תלמידים הרבה ואת בניו ונכדיו.
