אני יושב בספה ומחמם את הכורסה נראה לי שאני הליצן הכי ביש מזל במדינה .
רגל אחת שבורה וגב מקרטע. כן ,אפשר להגיד שאני ליצן עצוב .
אתם שואלים איך זה קרא? אני אספר לכם.
זה דווקה התחיל דיי נחמד. פגשתי את מנחם כבר ב–6 בבוקר. היינו מוכנים ואפילו אכלנו ארוחת בוקר ומיד אחר כך נסענו לאולם.השעה היתה כבר 8, החזרה האחרונה…כהרגלי עליתי על הקביים, ואז פיתאום נפלתי או יותר נכון התרסקתי ,עדיין אין לי מושג אך זה קרא. אבל עכשיו אני פה בבית החולים מבואס ומנחם מופיע עם שרגה שמגבה אותי .
אוף ,חודש שלם של עבודה ירד לטימיון .
בעודי מתמרמר על עצמי ,פיתאום אני מרגיש יד קטנה מושכת לי בשרוול וילד קטן וג’ינג’י, שאני מעריך שהוא בן-6, שנראה לא פחות חבול ממני ,עם יד שבורה ופנס בפנים אומר לי : “איך ידעת שאני פה? “.
אני מבולבל ודיי בהלם , מה קפץ עלי הזאטוט הזה?
הוא מצידו לא מחכה לתשובה וממשיך :”הייתי אמור להיות היום בקירקס ולראות אותך,זה אמא שלי שדאגה שתבוא עד אלי? ” בדיוק הגיעה גברת שכנראה היא אימו והוא אומר לה בהתלהבות:” יואוו אמא תודה”. מבולבלת ונבוכה היא הסתכלה עלי ובאה להגיב.
לפני שהספיקה אמרתי:”כן, אמא שלך מלכה ומיד קראה לי לבוא. מרוב מהירות לא ראיתי את הקליפה של הבננה, החלקתי ושברתי את הרגל ,אז עכשיו שנינו שבורים…” שלושתנו צחקנו “בוא נצטלם” אמרתי.
המשכתי להצחיק אותו עוד שעה ארוכה , כשסביבנו היתאספו עוד ועוד ילדים שהחיוך חזר להם לפנים.
הילד , שבהמשך גיליתי ששמו יונתן היה פרטנר לא רע להופעת אורח לא מתוכננת בכלל…
אפשר אף להגיד שזו היתה הופעה בן הטובות והכפיות שהיו לי בחיי…
כשבסוף התיישבתי על הספה בביתי , השעה היתה 17:00 בצהריים, הייתי עייף ועם משככי כאבים, אבל היה לי חיוך על הפנים, לא הפסקתי לחשוב על יונתן ואימו תמר, ועל היום המרגש שחוויתי.
כן, חזרתי להיות ליצן מאושר כי ידעתי שגם ליצן עם רגל שבורה הוא עדיין ליצן ברוך השם .
הבטחתי לעצמי לחזור לבית החולים ולהמשיך לתת הופעות אורח, לפחות עד שאני אחלים… בטוח כך אחלים יותר מהר.
