הלגו והילד העצלן
היו היה ילד בן עשר וחצי ושמו היה דן הוא היה עוזר כל הזמן. לאימו עזר בלשטוף כלים, לאביו הוא עזר בלהכין אוכל, לסבתא שלו הוא עזר בלקטוף את הפירות ולסבא שלו הוא עזר לחלוב את הפרות.
יום אחד הוא הלך לבית הספר כרגיל וראה ילד משחק בלגו. דן רצה לשחק גם, אבל הילד לא שיתף אותו. דן היה עצוב, כל היום לא דיבר ורק ישב בשולחן שלו.
המורה שלו שאלה אותו אם הוא יכול להגיד לה מה קרה. דן סיפר לה מה קרה. היא אמרה “אני יכולה לעזור לך כי אתה יכול להתקשר לאמא מהמזכירות ולהגיד לה שאתה רוצה שהיא תאסוף אותך עכשיו”.
דן הלך למזכירות, כמו שהמורה אמרה, והתקשר לאימו ואמר: “את יכולה לאסוף אותי? אני רוצה ללכת הביתה”. אמא היתה לא מרוצה מדן שמתקשר אליה באמצע העבודה.
מאז, דן היה עצוב, ולא עזר לאמא. אימו דיברה עם אבא של דן ואמרה לו: “דן שלנו הפך מילד חרוץ לילד עצלן”.
היא לא הבינה מה קרה. דן לא עזר שבוע, ועוד שבוע, ועוד יומיים.
אחרי יום היא לקחה אותו לחדר ושאלה אותו: “מה קרה לפני שבועיים ויומיים?”
דן אמר לאימו: “ילד שיחק בלגו ולא שיתף אותי. הייתי עצוב כל הבית ספר, עד שבאת לאסוף אותי מבית הספר”
אמא שמחה מאוד כי דן גילה לה מה קרה בבית הספר ולמה הוא הפסיק לעזור למשפחה. ואז אמא אמרה: “דן, אני אקנה גם לך לגו ואתה תוכל גם לשחק בבית הספר ולחלוק עם ילדים אחרים”.
וכך היה. הם הלכו לקנות את הלגו בחנות צעצועים. דן שמח מאוד שאמא קנתה לו לגו כדי לשחק עם כל החברים שלו בכיתה. דן אמר לאמא: “תודה שקנית לי לגו”. אמא אמרה: “בבקשה”. דן הלך לבית הספר ולקח איתו את הלגו ושיחק עם החברים שלו בהפסקה, ובנה איתם את הלגו.
מאז, דן שוב חזר לעזור למשפחה. הוא למד שאם לא משתפים, בסוף מפסידים המון כיף עם החברים.
ופתאום, דן לא הצליח להרכיב את הלגו. הוא הלך לבית הספר ושאל את החברים שלו בכיתה: “אתם יכולים לעזור לי להרכיב את המנוע של המכונית? זה נראה קצת מסובך”. הם אמרו: “אנחנו נעזור לך להרכיב את המנוע, וגם הקרקעית של המנוע מחוברת הפוך”. דן אמר להם “תודה שאתם עוזרים לי להרכיב את הלגו שלי”.
וכך, כולם שיחקו ביחד, והיה לכולם ממש ממש כיף.
