הלב האמיץ של יונתן / מיכל בלאו כיתה ו3
בכפר קטן, מוקף שדות ויערות, גר ילד בשם יונתן. יונתן היה ילד חכם וסקרן, אבל הוא התקשה בבית ספר. לא בגלל שלא הבין, אלא כי פחד לטעות מול כולם. בכל פעם שהמורה שאל שאלה, הוא הביט מטה, מקווה שלא יבחר בו. יום אחד, המורה מרים נכנסה לכיתה עם חיוך מיוחד. היא אחזה קופסה קטנה ומסתורית. “בתוך הקופסא הזו”, אמרה ,”יש משימה סודית. המשימה הזו תלמד אתכם שיעור חשוב מאוד.” כל הכיתה הסתקרנה. המורה ביקשה מתנדב לפתוח את הקופסה ולגלות את המשימה. ידיים רבות הורמו, אבל יונתן נשאר בשקט. המורה חייכה ובחרה ביונתן. “יונתן בוא בבקשה לפה,” אמרה בעדינות. יונתן קם באי רצון, רגליו רועדות מעט. הוא ניגש לקופסה, פתח אותה בזהירות וגילה בתוכה פתק קטן. עליו היה כתוב: “מצא פתרון לבעיה ושתף אותו עם הכיתה.” הכיתה חיכתה במתח. יונתן הביט במורה, מנסה להבין למה דווקא הוא נבחר. המורה לחשה לו: “אתה מסוגל. תאמין בעצמך.” יונתן נשם עמוק. הוא הביט סביב וראה בעיה פשוטה: הכיתה הייתה מבולגנת. כל הספרים, המחברות, והעטים היו פזורים על הרצפה והשולחנות. “אני חושב,” אמר בקול רועד, “שאנחנו צריכים לארגן את הכיתה יחד.” הכיתה שתקה לשנייה ואז פרצה בתשואות. הילדים קמו, החלו לאסוף ולסדר, וכל אחד תרם את חלקו. תוך כמה דקות, הכיתה נראתה מסודרת ונקייה. המורה חייכה ואמרה: “יונתן, פתרת את המשימה בצורה מושלמת. לא רק שזיהית בעיה, אלא הצלחת להניע את כולנו לפעול יחד. יונתן הרגיש לראשונה גאווה. הוא הבין שאמנם פחד לטעות, אבל דווקא האומץ לנסות הוא מה שחשוב. מאותו יום, יונתן הפך למנהיג. לאחר אותו יום מרגש בכיתה יונתן הרגיש שמשהו בתוכו השתנה. הפחד לטעות נעלם לאט-לאט, ובמקומו נכנסה תחושת ביטחון. אך השינוי האמיתי הגיע כשאירוע בלתי צפוי התרחש. יום אחד, בזמן שיעור חשבון, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. היה זה המנהל, שנכנס נרגש ואמר:”תלמידים, יש מצב חירום קטן! התרמיל של טיול הכיתה אבד, ובתוכו כל הציוד הדרוש לטיול מחר. אנחנו חייבים למצוא אותו!” כל הכיתה השתתקה. איך אפשר לצאת לטיול אם הציוד נעלם? המנהל ביקש מתנדבים לחפש אחר התרמיל, אבל הילדים היססו. אף אחד לא ידע איפה להתחיל לחפש. יונתן, שזכר את תחושת הגאווה מאותו יום עם הקופסה, קם ממקומו ואמר: “אני מוכן לעזור!” המנהל חייך והצביע עליו. “יונתן, תוביל את החיפושים,” אמר. יונתן אסף כמה חברים והחל לחשוב בצורה מסודרת. “איפה התרמיל היה בפעם האחרונה?” שאל את המורה. היא הסבירה שהוא נשאר במגרש המשחקים אחרי הפעילות אתמול. החבורה יצאה למגרש. הם חיפשו בכל מקום – מאחורי הספסלים, בין השיחים,ואפילו בגן השעשועים. כשעמדו כבר להתייאש, יונתן הבחין במשהו נוצץ בין השיחים. הוא רץ לשם, ומתחת לערימת עלים ראה את התרמיל! “מצאתי אותו!” קרא בקול רם, והחברים מחאו כפיים בהתרגשות. כשחזרו לכיתה עם התרמיל, המנהל בירך את יונתן ואמר: “אתה לא רק חכם ואמיץ, אלא גם מנהיג אמיתי תודה לך שהובלת את המשימה הזו.” מאותו רגע, הילדים בכיתה התחילו לראות ביונתן דמות מעוררת השראה. הם למדו ממנו לא לוותר גם כשקשה, והבינו שיחד עם קצת אומץ וחשיבה אפשר לפתור כל בעיה . יונתן חייך לעצמו, מבין שהלב האמיץ שלו מוביל אותו למקומות שמעולם לא חשב שיגיע אליהם. הוא לא ישכח לעולם את היום שבו למד את השיעור החשוב ביותר: האמונה בעצמך היא המפתח להצלחה.
מיכל בלאו כיתה ו3
בית חינוך אמונים גבעתיים, מחנכת – רוחמה אלסטר